היא כל כך עדינה
כל כך שברירית
וכל כך בודדה
עפה לה באפלולית
עם כנפיים קרועות
מדדה למקום מחבואה
ועיניים דומעות
אחרי לילה נורא.
היא הייתה פעם תמימה
שופעת אושר, שמחה וקסם
עכשיו היא שבורה
לא מצליחה לצאת מההלם.
צווחת עורב מיללת חלפה באוזנה
הוא לקח איתו את הצחוק, החיוך, והתמימות
כעט היא מרגישה מלוכלכת וטמאה
כי כבר אינה יודעת מהי חמימות.
וכל שישי בלילה
לאחר צאת  הכוכבים
כשהיא עוצמת את עיניה
באים הסיוטים.
הוא שוב מפשיל את מכנסיו
שוב מאיים לרצוח
ושוב הוא מביט בה בעיניו
סוגר את פיה כדי שלא תוכל לצרוח.
היא מתעוררת כל שישי בלילה בדמעות
שוב הזיכרונות מאותו שישי בלילה
והיא מפחדת לעצום עיניים ולחזור לחלומות
פן יבוא שוב העורב ויתכונן בה שוב לפגוע.
פעם היא הייתה שלמה וחייכנית,
פעם היא הייתה באמת מאושרת.
היום היא בודדה וחשדנית
היום לא תראו אותה באמת מחייכת.