"דוקטור, אתה צוחק נכון? אני מתחנן, בבקשה תגיד שסתם אתה
מתבדח".
"אני מצטער מר גורנשטיין אלו הן תוצאות הבדיקה ואכן, נותרו לך
24 שעות".
"מה 24 שעות?"
"אני רק בן 30 מה עשיתי?"
"מצטער אדון גורנשטיין אני לא אלוהים, הבדיקה הממוחשבת קבעה
שעוד 24 שעות בדיוק החיידק יתפשט לך בגוף והלב יפסיק לתפקד".
בשלב זה אורי גורנשטיין האדם החזק שרבים פחדו ולא אהבו אותו,
תפס את הראש והתחיל לבכות כמו שמעולם אינו בכה, כאשר ראשו היה
מכופף מטה, ניתן היה לראות בבירור את כל גופו רועד.
"מר גורנשטיין, פנה אליו הרופא, תשמע גם לי לא קל לבשר בשורות
מרות אלו, אך עליך להיות חזק ככל האפשר, אני מציע שעכשיו תקום,
תצא מפה ותלך להיפרד מכמה אנשים ובכלל מהעולם".
אורי קם, יצא מבית החולים, הפעיל סטופר בשעון והתחיל ללכת
לכיוון המכונית.
כאשר הגיע לביתו, הוא הלך לכיוון המטבח שם הוא הסתכל על תמונה,
שהייתה תלויה על המקרר, בתמונה רואים אותו יושב, מחייך שזה לא
דבר שגרתי, על רגלו הימנית יושב בנו עידן, על רגלו השמאלית
יושבת ביתו ליטל וגרושתו רוכנת מעליו אוחזת בכתפו.
כשסיים לבהות בתמונה, הרים את הטלפון ובכל פעם שניסה לחייג
לאימו הוא נאנק בבכי וניתק בפעם החמישית הוא אמר לעצמו "אורי,
תהיה חזק" וחייג את המספר:
"הלו" נענה קול,  "אמא" (אורי פלט בקול מיילל).  
"מה אתה רוצה ממני? בטח תגיד ששוב כסף נכון? מה קרה שוב הפסדת
הכל?"
"לא, לא אמא רק התקשרתי לבקש סליחה"
"אורי תפסיק עם הסליחות האלה, נמאס לי, אין לי כסף בגללך
כבר".
"אמא, באמת אני לא צריך ממך שום כסף רק סליחה ואני אוהב
אותך".
"אורי יש לך חום לך לרופא, אני מנתקת" וכך עשתה.
אורי אמר לעצמו בקול "כן, ממש רופא".
אורי ישב חסר מעש והמום במשך 5 שעות ואז החליט שכדאי לטלפן
לאשתו, אך, בתוכו חשש כיוון שהיחסים ביניהם לא  טובים, בסוף
החליט לטלפן, אך שוב כל פעם שהרים את הטלפון, חזרה הסצינה של
הבכי בסופו של דבר, הצליח לחייג
ליטל ענתה "הלו מי זה?"
אורי (נאנק) "אני"
"מי זה" שאלה שוב כיוון שלא זיהתה
"ליטלי, זה אני אבא"
"היי אבא התגעגעתי אליך"
"גם אני מתוקה שלי, איפה אמא?"
ליטל צעקה לכיוון המטבח "אמא זה אבא", אורי שמע ברקע את גרושתו
צועקת חזרה "מי? אבא? תגידי לו שאני נורא עסוקה, אין לי זמן
עכשיו."
ליטל התחילה להגיד  "אבא היא אמרה ש..."
אורי קטע את רצף דבריה ואמר "בסדר אני יודע, אני יודע, נדבר
אחר כך מתוקה ביי, אני אוהב אותך וד"ש לעידן".
ליטל ענתה "גם אני אותך, הכי בעולם ביי ביי"
אורי שוב התחיל לבכות, לחש  "ביי" וניתק.
עברה עוד שעה ואורי ישב חסר אונים, חשב על המוות ולא הבין איך
זה יכול  לבוא ככה פתאום. הוא התחיל להיזכר בעבר וחשב על
הילדים שלו, שמאוד אוהב, על גרושתו, שגם אותה עדיין מאוד אוהב
וכואב, עד שטלפון קטע את רצף מחשבותיו:
אורי ענה "הלו?"
"שלום, ידידי" נענה קול מהצד השני.
"שלום אבנר מה קורה?"
"אני בסדר, אתה נשמע על הפנים, מה שוב בעיות עם האשה?"
"לא סתם"
"יאללה, תשכח ממנה סתם, אתה סובל תאמין לי, תתחיל לחיות בנאדם
"
"לא חושב, אבנר"
"לא חשוב, שמע אחי, יש לי בעבודה שתי בחורות פצצות הלילה קבעתי
איתן, אמרתי שגם אתה תהייה אז היום אתה אצלי ב- 22:00 ושלא
יהיו בעיות!"
אורי הציץ בשעון ראה שאצלו 17:00 ואמר "לא נראה לי אבנר אני לא
מרגיש טוב".
אבנר ענה: "אתה לא עושה לי את זה עד שאני מארגן לנו ערב משובח,
אתה מסובב לי את הגב עם הדיכאונות שלך, אל תהייה כזה כבד,
הלילה אתה אצלי
ב 22:00 ,ציין אבנר וטרק את הטלפון".
אורי פתח בקבוק בירה מאז השיחה עוד שעה עברה והוא עדיין עוד לא
עשה כלום מהכלום שהוא צריך לעשות.
בשעה 18:00 אורי קם, יצא מהבית ונסע לכיוון הבית הקודם שלו
בתקופה שהיה נשוי, כיום גרים שם רק גרושתו ושני ילדיו. כאשר
אורי הגיע למקום הוא שם את משקפי השמש שלו על מנת להסתיר את
הדמעות שיבואו במהרה, עלה ברגל לקומה שניה ודפק קליל על הדלת.
אורית אשתו פתחה את הדלת.
"מה??? אני לא מאמינה, אתה לא חושב שאתה קצת חוצפן, אתה ממש
מגזים, אני לא זוכרת שאני הזמנתי אותך לפה".
"את לא רצית לדבר איתי".
"נכון, באמת לא רציתי, ועדיין אני לא רוצה".
"אז באתי לדבר איתך".
"אני מקווה שזה חשו..." דבריה נקטעו כאשר שני הילדים רצו לעברו
ועשו  לאורי קבלת פנים חמה של נשיקות וחיבוקים, אחרי דקות
ספורות, אורי ביקש מהילדים, שילכו לשחק בחדר, כדי שאבא ואמא
יוכלו לדבר לבד. הילדים הלכו לשחק בחדר ואז אורית ישר התקיפה
"נו, אני מקווה שזה חשוב".
אורי גימגם "לא, לא משהו רציני רק רציתי, סתם לבקש סליחה".
"סתם לבקש סליחה!, אורי שמע זה נגמר בינינו ואתה סתם מתחיל
להמא..." אורי קטע אותה "אני לא מבקש שנחזור או משהו רק סליחה
תגידי שאת סולחת על הכל, אני מתחנן".
"מה אתה מתחנן? אין לי שום כוונה לסלוח לך, לא סולחת לא לך ולא
לילדה בת ה18 הזו".
אורי לא עמד בזה הוא התיישב והתחיל להתייפח ולבכות.
אורית נרגעה, התכופפה כדי להיות בגובה עיניו ואמרה: "שמע אורי
אני מכירה אותך 7 שנים מעולם לא בכית, אין לי שמץ ולא מעניין
אותי מדוע אתה בוכה, אבל אני רואה שנרגעת קצת, אז אני אסלח לך
אבל עד הריב הבא ודיר באלק יהיה כזה".
אורי בקול לוחש בקושי נשמע ענה "לעולם לא יהיה".
אורי קם נכנס לחדר של הילדים ואמר להם "מתוקים בואו נשחק משחק
נגיד, והייתי אומר לכם, שמחר אני נוסע וחוזר עוד כמה זמן, תראו
לי בבקשה איך הייתם נפרדים ממני". עידן הבן חייך ואמר "אני
ראשון" הוא התקרב, אורי התכופף ועידן חיבק את אורי חזק ואמר:
"הנה ככה זה הכי חזק שאני יכול",
ו"נשיקה?" שאל אורי, עידן ענה "גברים לא מתנשקים אתה אמרת",
"אבל אם אני נוסע מותר" ואז עידן נישק את אורי ואמר "זה גם הכי
חזק שאני יכול".
ואז הנסיכה הקטנה ליטל אמרה "עכשיו תורי" היא ניגשה אל אורי,
שהיה מכופף על הרצפה וניסה להישאר אדיש ולא לאבד עשתונות, ליטל
ניגשה נגעה לו באף ומיד כמו קסם נדבקה אליו בחיבוק חזק ואז
נישקה לשפתיו ועשתה רעש של נשיקה והוסיפה "אני אוהבת אותך,
נסיעה טובה".
בשלב הזה אורי התפוצץ בתוכו, רץ מהר ואיך שיצא מדלת הבית התפרץ
בבכי מר והתחיל להקיא.
חלפו 3 שעות והשעה הייתה 21:00.
אורי החל לנסוע לכיוון הבית של אבנר ואחרי חצי שעה הגיע.
"שלום לך חיכיתי לך" אבנר אמר בזמן שלחץ את ידו והוסיף "איפה
אתה? התקשרתי לפני שעה".
"סתם הלכתי לבית לבקר את הילדים".
"נו, ההיא הייתה שם".
"אל תקרא לה ככה היא בסדר, אני לא בסדר".
"לא, אתה בסדר אתה, בוא שב תכף מגיעות הבנות" וכך הם ישבו שתו
ואחרי חצי שעה היה צלצול בדלת.
אבנר קם לפתוח וכשפתח נכנסו שתי בחורות יפיפיות אבנר אמר:
"בנות זה אורי". אורי ניסה לחייך אך לא הצליח ואמר "שלום".
אבנר ישר רץ לשים מוסיקה ולקח את הבנות לרקוד תוך כדי שהוא
צועק לעבר אורי "קום, יכבד בוא...", אורי ענה "כבר אני רק
מסיים לשתות" וכשהוא סיים הוא באמת קם וחשב לעצמו "במילא עוד
13 שעות אני מת", אז צעק "קדימה בנות" ואבנר אחריו צעק "קדימה"
ואז העניינים התחממו ואחת הבנות התחילה ללטף את אורי ואורי לא
יכל לרגע להפסיק לחשוב על המוות והוא ממש לא נהנה לא מהמחזה
ולא מהחזה ועוד לפני שעשה משהו הוא קם ואמר "אני חייב ללכת".
אבנר צעק: "חתיכת חרא, אם אתה הולך אתה כבר לא חוזר".
אורי גיחך: "די, די אתה נשמע כמו גרושתי", בזמן שיצא וטרק
אחריו את הדלת.

אורי ישב באוטו לבדו השעה הייתה כבר 0:00, אורי החליט לנסוע
לבית קברות לעלות לקבר של אבא שלו ולספר לו שעוד פחות מ 11
שעות הם יהיו יחד בגלל חיידק, שמכל האנשים הרעים, תקף דווקא
אותו.
ממורמר, כועס על עצמו ומתחרט על זה שעזב את אבנר לבד, התניע
והתחיל לנסוע לכיוון בית הקברות בדרך הוא פתח רדיו וכיוון
לתחנה עם שירים עצובים ואז שוב חזרו לו המחשבות על המוות ושוב
הוא התחיל לרעוד והדמעות ליטפו את פניו, לפתע בא מולו הבזק של
אור, זו הייתה משאית.