עליי לציין, בראש ובראשונה, שהיות שזו הפעם הראשונה שראו אור
מילים מתחת ידי בשפת אמי, היות שגם אני אזרח נאמן למיליציה
האוטונומית של צפון פלסטין, היא אוגדת פיקוד צפון של מדינת
ישראל, והיות שהמסגרת שבה מתפרסמים דבריי היא זו של פורום
המשפחות השכולות, כבוד גדול הוא לי להיות חלק מהמשפחה הזו
במעמד הזה ובאוגדה ההיא, מה גם ששניהם, האוגדה והפורום, יכולים
ללכת טוב ביחד במובנים מסוימים.

החוברת הנדונה היא יצירה מרשימה ומרגשת של קבוצת אנשים כנים
וחמי לב, רגישים ומרגשים, פגועים ופוגעים. אך להבדיל אלף אלפי
הבדלי הבדלות מקבוצות מוכרות אחרות הנפגעות והפוגעות, הרגישות
והמרגשות, חוג ההורים בא ממעמד נצחי של הורה, אוהב ומתחשב, אל
מול ילדיו התמימים, ילדי אוגדת פיקוד צפון, כמו גם אל מול שאר
מבטיהם התמהים השואלים של עם ישראל ושל עם פלסטין, ילדי שבט
השכולים.
הדברים, המעמד הניכר בסגנון הצגת החוברת, בהתנסחות המבטאת את
תחושת האחווה החיילית-אזרחית, כה ישראלית, אך במיוחד הדברים,
נגעו ללבי עמוקות.

בן היקר,
אני מודה לך מקרב לב על הפרסום, ואחת כמה וכמה על שנעשה בקרב
חיילים וקצינים מצבא הצפון. גם אני הייתי מנתיניה של האוגדה
הזו, ואסופת המאמרים של הפורום היא בעיניי הכרחית וחשובה עד
לאין תיאור במוסד מכובד זה.
בהתייחס לתגובתה של אמי, אוכל לומר בהקשר הנ"ל, רק שפיסת מידע
אחת נשמטה מן הטקסט המקורי: הקדיש מתייחס לתקופה שעברה, נשכחה,
מתה. המילים: "יש לומר קדיש" באות בין "לפני שבע שנים וחודש
התגייסתי לצבא", לבין "הייתי בבקו"ם וצעדתי על פס ייצור...".
ולכן החשק לומר קדיש הוא "מוזר".
אלא שאחותי סמדר ז"ל נפטרה חודש אחרי הגיוס, כשהייתי "בן
חודש", לפי תפיסת הפז"ם הצבאית, הסופרת את הגיל בחודשים, כמו
לכלבים. זו התייחסות קלה ולא מעמיקה במיוחד לתקופה כאובה
שחלפה. קריצה קטנה, חשובה למכלול הדברים, אך אני מאמין שהמסר
שצריך היה לעבור אל קהל הקוראים, בכל זאת עבר. אני שוב מודה על
ההזדמנות להיות נוכח בין חברים, מבינים, רגישים ומרגשים, של
חוג ההורים והמשפחות.

בכבוד רב, גיא אלחנן.



נ.ב.
השאלה אם לשים אדידס או את הנעליים היפות שלי עם המכנסיים
האלה, דבר התלוי באיך נראות לי המכנסיים מלמעלה עם היפות (קצת
תלויות כאלה, ונוקשות, לא נפולות עד למטה), או להבדיל איך
נראות האדידס, קצת מגוכחות עם מכנסיים הגונים כאלה, היא הרגע
שבו אני שמח שוב לכתוב כמו ילד ושבו אתם שמחים ודאי לקרוא שוב
כהורים.