אלחש אל חלומותייך לשים בך מחדש תשוקה גדולה מלהכיל. אחנוק
נשימתך הרכה. תתעוררי מכושפת.
אהזה אותך ברחבי העיר להיבהל מצללייך ומצלמייך. תסתובבי
סהרורית במקומך ותתפזרי בכל.
במטבח שלי אני אבשל לשניים. תסתכלי על הצלחת הריקה באי הבנה.
תמיד תרעבי.
אשוויץ בגופי העירום והנבול. כמה שתתקרצפי לא תרגישי נקיה.
ריח שקדים ודבש באפך. ריח שקדים ודבש באפך. ריח שקדים ודבש,
בכריתך. במיטתך. בין סדינייך. אני אהיה. מחכה.

השירה לא מרשימה אותך עוד, מדע, אינני יודע. אני יודע רק את
שפת הזמן. יהי המרחק פונקציה של שלג.
יהי מבטך תפל. תהי לשונך כבדה. יהיו איברייך רופסים ומאווייך
סתומים.
יהי מצחך דאוג, יהיו אוזנייך סמוקות, יהיו עינייך עצומות, יהיו
שפתייך חולמות.
אותי, אותי, אותי. רק אני ארווה צימאונך, אקל את נשימתך, אספק
שיכרונך, אם ארצה. לא אעשה זאת.
אני אלחש אל חלומותייך. הלילה ואולי בלילות האחרים. אם לא, לא
תדעי בחסרוני. תיחנקי בתשוקה בשנתך.
ימצאו את גופך הצונן לכוד בעווית כניעה סופית. אחרונת הנופלים
במאבק לאמנציפציה. לבד. לגמרי לבד.
אותי לא יאשימו. אני אהיה שלך סוף-סוף. כמו שתמיד רצינו להיות.
בן זוגך לא ידע לעולם
שחזרת לעשות ילדים לזה שלו הבטחת באיזה זמן מכושף ואחר.

ועכשיו אולי אחליף אותך בסטודנטית גרמנייה או בחיילת קרבית.
כאילו היו יכולות לאהוב אותי כמוך. כאילו יכולתי להכאיב למי
מהן עד מוות. כאילו יש עולם מלבדך.
כאילו יש מלבדך. כאילו עוד נותרו בי חיים. כאילו יהיו עוד
גשמים בעולם, וסופות שלגים...
כאילו לא כולה, כל הרגש במבט אחד, שלא נתת בי מאז.
כאילו יהיה עוד 'אני' אחרייך.

אני כותב לך את המכתב הזה במחשבה שאולי בעוד חמישים ויותר
שנים, כשנזדקן כבר לגמרי, איכשהו הוא יגיע לידייך ויגרום לך
לחייך. יתפרסם באיזה קובץ רשימות יומניות של אחד לא מפורסם
שאיחר את זמנו. כנראה שאם כבר אז בעצם - כבר אחרי שאמות. הילדה
שלא עשית לי תשב לצידך. תקרא מעל רכינתך את המילים האלו, ותנחם
את בדידות זקנתך לאחר עזיבת ילדייך הממשיים ומות בעלך. תהיה זו
מלנכוליה של זקנים. יהיו אלה ידיים רועדות. מבט מזוגג. בטח כבר
לא תביני לגמרי את המילים. שכלך החד כל כך עכשיו, כבר לא יעמוד
לרשות הגוף המקומט.
אני מתלבט באיזה שם לקרוא לה. ילדה דמיונית של אהבה גדולה וכאב
אינסופי. הבטחה למעשה, לא יותר. אך אל לך לחשוב אי פעם שפחות.
אל לך להמעיט, אפילו מפאת הזמן, מן האמת הגלומה במה שיש
בינינו, במה שיהיה בינינו לעולם, גם לאחר מותנו. גם לאחר מותנו
תישאר האמת הזו תלויה בחלל החדרים כולם בהם מי מאתנו דרך אי
פעם. עד אז כבר כתבתי אלפי פעמים ומחקתי. אלפי פעמים. עבור כל
לילה בו חשבתי עלייך. עבור כל פעם שדחית אותי. עבור כל חיוך
שחייכת אל מישהוא אחר. עבור כל פעם שלא חשבתי עלייך. עבור כל
הפעמים שלא זכרנו או לא שמנו לב.