כאן כל אחד מחפש חנייה
ונדמה שרק אני ואיזה ילד מקסים
מטיילים בין מלכי העיר
(מנהג שהבאתי איתי מעיר אחרת ואולי הוא ניחש)
בתקווה עקרה לסביח.
הבטחתי לו פעם שאם נשכב אני אכתוב אותו.
אני יודע כעת שלא אוכל
לכתוב אותו.
אני יודע גם שבתיק בינינו הוא נושא
מטרייה ירוקה ומברשת שיניים.

לאחר מכן בעירי
(שבה בדרך כלל מחפשים דברים אחרים)
הלילה במחנה של יהודה,
הנושא אותי בפחות מעשרים דקות
מן התחנה המרכזית עד לקינג ג'ורג' בכבודו ובעצמו,
מותיר באפי ריח של רקב מתוק.
'שוב תותים', אני חושב לעצמי.
ולפני שוכבי לישון אני פותח
את צנצנת הריבה שהילד השאיר בביקורו הראשון
ומלקק מתיקות אחרונה מתחתיתה.