פעם מזמן, בגן חובה,
נשכב כל אחד מהילדים בתורו על הרצפה,
והגננת סביבו כרכרה, שקדה ועמלה,
עד שדמותו בעיפרון לנייר הועתקה.
ואז הלכנו, קבוצות קבוצות,
צבענו את דמותו של הילד בפסים ובנקודות,
ודמותו (כמעט אחת לאחת) על הנייר השתקפה,
עד לכדי שחשבנו את התמונה למראה.

וכנראה שהגועש בילדים דבק,
כי יש לי ידיד שעד היום נותר ירקרק,
ושתי חברות צבועות בטורקיז עם כוכבים,
ושני חברים כתומים, ושניים אדומים.
וחברה אחת - לה יש ראש כחול,
ולאחר צוואר ורוד (ההוא שהחזיק את המכחול),
וחבר וחברה, המחזיקים יד ביד,
עליהם יש הדפס מנומר, משהו מיוחד!

ולא מפתיע שיש כמה ידידים מנוקדים,
וגם כאלה עם פסים, וכמה פרחוניים,
וכל אחד יש לו דוגמא משלו,
וגם כמה "סתם שחור-לבן" - אל תגידו שלא...
כולם מתערבבים אחד עם השני,
יוצרים עיסה לתפארת - משהו צבעוני,
ואם הם כולם צבועים, אולי אני מנצחת את כולם,
כי עליי יש הדפס של קשת, מקשקשת ולא עומדת מולם.

(21.3.06)