יומני  היקר,
נגמרה המלחמה , נגמרה לגמרי,
דגל לבן הונף- לובן מבהיק על פני כל האדום הזה.
אני פה יושבת בחדר, נזכרת בזוועות, ברוע, בכאב.
נזכרת בדם.
נזכרת בדני...

נזכרת ביופיו, באצילותו, במדיו המגוהצים, בחיוכו המרטיט..
בכומתתו האדומה,
כומתה שידעה מה סופו של דני שלי..

נפגשנו אז, במלחמה, זוכר שכתבתי עליו,וכמה כתבתי עליו?

אני זוכרת את הנשיקה החטופה שהפריח לעברי כל פעם שנסע ממני,
בגאווה של חייל.
זוכרת את הליטוף, את האהבה, זוכרת את לחישותיו, וסיפוריו.
זוכרת..
איך באותו יום, כרתנו ברית של אהבה,
ברית דמים.
ברית של שני משוגעים.
איך הבטיח שיזכור,
איך הבטיח שיחזור.

והוא שיקר לי במצח נחושה.