ישות נצחית / שדות פרחים |
נפשו דואבת
על פני צבעי
כלניות אביב
בשדות פרגים
אדומים כאמש
שדות סופה קורנים.
רציפי הלילה
אחזו מיתרים ברעד
משך העולם הנסוג
שדרות בראשית נמה
תוגת שלכת אהבה.
דפנות הספינה צורמות
עוטפות את המהות מבפנים
שוצפות אל הכרותיו החרישיות
לוחשות לו אהבת אמת
ברואה ומוחשית.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|