|
בשדות פרחים
נפשו דואבת
על פני צבעי
כלניות אביב
בשדות פרגים
אדומים כאמש
שדות סופה קורנים.
רציפי הלילה
אחזו מיתרים ברעד
משך העולם הנסוג
שדרות בראשית נמה
תוגת שלכת אהבה.
דפנות הספינה צורמות
עוטפות את המהות מבפנים
שוצפות אל הכרותיו החרישיות
לוחשות לו אהבת אמת
ברואה ומוחשית. |
|
|
כולכם צריכים
להתבייש
בעצמיכם! מה זה
העיסוק הכפייתי
הזה בהפרשות,
יחסי-אישות,
חומרים מסוכנים
וכוננים
קשיחים?
לכו הביתה לעשות
שיעורים!
עובדיה מצדיק את
המשכורת שלו
כמנהל בית הספר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.