ישבתי בחדר,
אחרי עוד לילה של ריצה מטורפת,
עוד ריצה בה חיפשתי,
כנראה את עצמי.
ישבתי על הכסא וגזרתי כוכבים,
והכנסתי אותם לתוך קופסה אחת,
קופסה אחת של שקט, של רוגע, של יופי.
התבוננתי בקופסה,
בכוכבים הצבעוניים שישבו בה, לא משמיעים קול
וחשבתי.
חשבתי לעצמי כמה הייתי רוצה להיות כוכב.
אבל לא סתם כוכב שבשמיים,
אלא כוכב אחד מבין רבים,
רבים השוכנים בקופסה.
קיוויתי להפוך לכוכב באחד מן הימים,
להאיר, לזהור ולנצוץ
פשוט להיות כוכב.
כמו כוכב נופל הטלתי עצמי מטה,
ובעודי נופלת,
התבוננתי בי,
התבוננתי ועצמתי עיניים,
עצמתי עיניים ורק ביקשתי משאלה.
שיום אחד אהיה כוכב..

20.4.06
כ"כ מתסכל למצוא את עצמי כותבת כל יום... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.