הערה: בת-אל היא דתייה בת 19 ומיה היא חילונית בת 22
הרחבת תמונה 4:
(ערב יום שישי, בית של בת-אל. אור נרות מעומעם. על הריצפה שטיח
עליו פרוס לוח משחק שבץ נא. מצד ימין לוח משחק וכך גם מצד שמאל
ללוח. לפנים על הריצפה אבני המשחק וקוביה. מיה יושבת מצד ימין
ולידה דף ועט. בת-אל נכנסת, בידיה מגש ובו שתי כוסות תה,
צלוחית עוגיות, מיכל סוכר וכפית. היא מניחה את המגש בינה לבין
מיה מאחורי לוח המשחק. בת-אל מתיישבת מול מיה, מצד שמאל)
בת-אל:כמה סוכר לשים לך?
מיה: שתי כפיות, תודה.
(בת-אל מוזגת שתי כפיות לכוס של מיה , מערבבת
ומגישה
לה את הכוס. מיה לוקחת את הכוס ולוגמת טיפה. היא
לוקחת עוגייה מהצלוחית
ואוכלת. בת-אל בוהה בה)
מיה: זה קצת חם, תכף אשתה, תודה. העוגיות ממש טעימות,
מי הכין? (מניחה את הכוס על המגש)
בת-אל:בבקשה. אני הכנתי ואם את רוצה אני יכולה לתת לך את
המתכון זה שתי כוסות קמח... (מחייכת בצניעות)
מיה: (מצחקקת) אין צורך, אבל תודה. יש לך שיער יפה. למה
את אוספת אותו ככה?
בת-אל:(נוגעת בשיערה) אני לא מטפחת אותו.
אני לא חושבת שזה חשוב כל כך.
מיה: אכפת לך אם אני אעשה לך קוקו?
בת-אל:אם את רוצה, אבל אני לא ממש אוהבת שעושים לי דברים
עם השיער.
מיה: אז אפשר? (בת-אל מהנהנת בראש. מיה קמה ונעמדת
מאחורי בת-אל אוספת לה מחדש את השיער
עם הגומיה) הנה.
בת-אל:(נוגעת בשיערה, מחייכת בביישנות) כן, יפה, תודה.
מיה: (מפנה את ראשה ויוצרת קירבה אינטימית בינה לבין
בת-אל) ככה יותר יפה לך. (בת-אל מסתכלת בעיניה של
מיה. מיה קמה וחוזרת למקומה)
בת-אל:טוב נתחיל לשחק? (מיה ובת-אל לוקחות כל אחת 7 אבני
משחק) את מתחילה?
מיה: נטיל קובייה! (נותנת את הקובייה לבת-אל)
בת-אל:(מטילה קובייה) חמש, תורך.
מיה: (מטילה את הקובייה) יצא לי שלוש, את מתחילה. (בוהה
בבת-אל בחולמניות)
בת-אל:(מניחה את האבנים על הלוח) א-י-ל-נ. כמה נקודות יש לי?
מיה: (כמו מתעוררת) מה? תחזרי על זה שוב
בת-אל: התחלתי כבר. המילה היא אילן- עץ.
מיה: כן, יש לך 8 נקודות (מניחה את אבני המשחק שלה על
הלוח) ב-י-ת. חמש נקודות. עכשיו את.
בת-אל: (מניחה את האבנים) יש לי שתי מילים א-מ-א ומ-ת (מיה לא
מגיבה) יש לי (מחשבת בדף) 10 נקודות. (מיה לא
מגיבה)
מיה, הכל בסדר?
מיה: (מתעוררת) כן, איפה היינו?
בת-אל: את בטוחה?
מיה: כן! (בודקת באבני המשחק) אין לי מילה. תשחקי את.
בת-אל אם את רוצה, אפשר להפסיק את המשחק.
מיה: לא, סתם נזכרתי במשהו שקרה מזמן, עזבי.
בת-אל: למה את מתכוונת? מה קרה?
מיה: לא חשוב, בואי נמשיך לשחק.
בת-אל: לא רוצה להמשיך לשחק, ספרי לי מה קרה.
מיה: אני לא יודעת אם כדאי לספר (מסתכלת על בת-אל)
טוב... משהו שקרה לפני שנתיים, יום שישי, כמו
היום.
אחרי ארוחת ערב. השעה הייתה בערך 9 בערב.
הם התכוונו לצאת לארוע משפחתי, יום הולדת של בת
דוד. לא הרגשתי כל כך טוב אז לא הלכתי. אמא צחקה על
אבא כי הוא שוב איבד את המפתחות ואז הם יצאו. אמרו
לי
שהנהג השני היה שיכור. זה מה שאני זוכרת (מרכינה את
ראשה)
בת-אל: (מגמגמת) אני מצטערת, לא ידעתי. אני...
(מתקרבת למיה ומחבקת אותה. מיה מרימה את ראשה.
הן בוהות אחת בשניה מיה מנשקת את בת-אל. בת-אל
משתפת פעולה ולפתע נעצרת.מיה מבחינה בכך, היא קמה
ובת-אל נשארת יושבת)
מיה: (בלחש) סליחה (הולכת לכיוון חדרה של בת-אל)
(בת-אל נשארת שרויה בהלם)
חושך. |
