בליינד גוארדיין / תוהה |
בחדרה הדליקה נרות,
הסתתרה מפניהם בחשכה,
ובכלא אלפי הדלתות,
נעלה את עצמה לבדה.
מדלת לדלת הייתה עוברת,
נכנסת נמהרת ובוכה,
על הסדינים מתמוטטת,
וכשפניה קבורים בשמיכה,
הייתה על דבר-מה לא ברור חולמת;
נמלטת על נפשה,
מטפסת על הקירות,
מועדת כעיוורת וטיפשה,
אבודה במבוך של מראות,
שוברת את שנקרה בדרכה.
ועם שהייתה מתעוררת,
אדישה לקירות סביבה,
כשוהה בסוג של תרדמת,
הייתה יושבת ותוהה...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|