ובגאות דמעותיי תיחנקי עד ייפער בך תהום בה יעברו שדים מרעים.
שגופי העירום יפקוד את חלומותייך מענג ומרומם תמצית נשית
חמה... באחרות. להן ולא לך.
צערי וכאבי ימלא את בטנך לשובע עד זעקת רחמים תאכל את גרונך.
שהשמש תפסח בשמך עד אובדן תקווה לתוך החשכה,
והרוח תנשב בעורפך כלוחשת: כלבה כפוית טובה... לך לא נשכח.
שהאוחז במגל יפסח עלייך למען יאריכו ימייך, ולא ישחררך
מיסורייך הארציים.
הווייתך תתמלא בלבי המרוסק מבגידתך הנועצת את נשמתי
מול כיתת יורים חדורי רעל..
שאראך לאיטך על ברכייך מבכה, וכאבי יהפוך מנת חלקך.

שאסלח לך ולא אחרוט בלבי מכתב זה... כחורץ נשמתך

וחיי הם נצח במראה מנופצת.