אין לי אומץ לקום וללכת
נגמרו לי הכוחות לבכות
הפה יבש מדיבורים חסרי תועלת,
לא נותר מקום עוד לתלונות
אז החלטתי לכתוב
אני רואה
אנשים ישנים
מביט
באנשים נלחמים
האנשים עושים כל כך הרבה דברים
שמעתי את התייפחותם של אנשים בוכים
נדבקתי מצחוקם של אנשים שוחקים
בכל יום חיי אנשים נלקחים
בכל דקה חיים חדשים נולדים
והם מסביבים אדישים,
הם הרי עסוקים.
הסתכלתי על השמיים, צפיתי על הכוכבים
התבוננתי בשקיעה ובפריחת הפרחים.
תהיתי כיצד העולם מסתובב
מה ההיגיון שעל פיו הוא עובד
שאלתי את אלוהים
למה איך ומדוע
בעצמי לא ידעתי מה אני שואל
אך זה לא שינה דבר
אלוהים לא ענה, התעלם. |
