|
שורפות הקרניים
את האבנים הישנות.
מטופפות הרגליים העייפות
ברחובות הנמים.
קלסתר פניי מטושטש
במחשבותיי איני יודעת עוד לאן.
בבואתי איבדה מחינה בצל עיניי
עצומות הן ושותקות.
במרפסות הצבועות מעליי
אדניות לוחשות לי מכל עבר:
את דרכך איבדת.
לכי, אל תשובי.
מה לך כאן. |
|
|
שמור את יום
השבת לקודשו, כי
הוא יכול לקלוע
גם משלוש |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.