שלווה בת אשוח / שירה |
קלושי ראיה, דלילי הליכות,
ומאז שאיבדו מן האומץ
לגעת באור השמיימי
ומאז שנטחנו לבני מגדלם
לפירורים-פירורים,
נבלעו, נשרפו,
התפזרו לכל רוח
ומאז שנעלם עולמם -
ממלמלים בשפות נפשם
מילים לא ברורות,
נודדים בחיפוש הנצחי
של שפה קדומה
חופרים הריסות רוחם
עד שחיקת ציפורניים
מדביקים רסיס לרסיס -
שירה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|