פנים, לילה, סלון.
חדר הסלון הוא בעל שני ספות מאונכות זו לזו, טלוויזיה גדולה
מעברו השני, ושתי דלתות גדולות סגורות המובילות לגינה. חשוך
ואפל ושקט בחדר. פתאום השקט מופר ורחש של הליכה נשמע. הרחש
מפסיק ולאחר מכן הידית של הדלת המובילה לגינה רועדת בעצבנות.
אחרי כמה שניות הדלת זזה שמאלה ובחור בבגדים שחורים עם מסכה על
פניו וכפפות על ידיו נכנס לבית.
פנים, לילה, חדר שינה.
אדם ישן במיטתו. ברקע נשמעת אישה אשר קוראת "אלון". הוא נע
במיטתו ולבסוף קם בבהלה. הוא מתיישב בצד מיטתו ומנסה להירגע.
פנים, לילה, בחזרה לסלון.
האדם בשחור סוקר את החדר בקפידה ומתקדם בצעדים שקולים. הוא
עולה במדרגות לאט.
פנים, לילה, בחזרה לשירותים.
אלון קם מהמיטה ונכנס לשירותים. הוא מביט במראה ודמות אישה
מופיעה מאחוריו. הוא מסתובב רק כדי לגלות שהוא לבד בחדר.
פנים, לילה.
האדם בשחור נכנס בשקט ולאט לחדר השינה, עובר על פני השירותים.
הוא מוציא מהמגירה אקדח ופורק אותו. לאחר מכן הוא מתיישב בחושך
בפינת החדר.
פנים, לילה, חדר שינה.
אלון יוצא מהשירותים ופותח את השידה. הוא מוציא משם בקבוק
וויסקי וכוס; הוא מוזג ושותה. דריכת אקדח גורמת לו להניח את
כוסו ולהביט סביבו.
האדם בשחור:
לא הייתי עושה משהו טיפשי במקומך, אלון.
אלון:
אלון? אני חושב שאתה טועה.
האדם בשחור:
אני חושב שאתה זה שעשית את הטעויות, ולא אני. עכשיו רד על
הברכיים עם ידיים מאחורי הראש.
הקול בא מהחשכה וגבריאל מנסה להבין מאיפה. גבריאל יורד על
ברכיו ובצעד מהיר הוא פותח את המגירה ומוציא את האקדח. הוא
יורה אבל מגלה שאין כדורים. האדם בשחור צוחק.
האדם בשחור:
מה אתה חושב, שאתה משחק נגד חובבנים? אתה התעסקת עם מקצוענים
ולכן אתה תקבל יחס הולם!
גבריאל נעמד לאט ומוזג לעצמו עוד כוס של וויסקי ומביט בחושך
שמולו. האדם על הכיסא מוציא ביד אחת מכיסו חבילת סיגריות;
בעודו מחזיק ביציבות את האקדח בשנייה, הוא מכניס סיגריה לפיו
ומחווה בידו אל גבריאל. גבריאל נד בראשו לשלילה. הוא מכניס את
הסיגריות בחזרה ומוציא זיפו; הוא מדליק את הסיגריה ומחזיר את
המצית. הוא לוקח שאיפה עמוקה ופונה אל גבריאל.
האדם בשחור:
דון הפשע היו קוראים לך אם לא היית פורש, אבל אתה פשוט לא הבנת
מתי להפסיק. הבוסים כעסו כי העדת ולא כי פרשת... אם רק לא היית
מעיד... אבל אני לא פה בכדי לדלות זיכרונות מהעבר אלא כדי לתקן
את המצב בהווה.
פניו של גבריאל לא מביעות דבר, שום רגש ושום הבעה שמסגירה
משהו.
אלון:
תשמע! אני לא יודע מה אתה רוצה, אבל אני לא מי שאתה חושב שאני,
כנראה שאתה מתבלבל במקום!!!
האדם בשחור נשען קדימה לעבר גבריאל.
האדם בשחור:
אז למה האקדח?
אלון:
להגנה מפני אנשים לא רצויים
האדם בשחור {בזלזול}:
עזר לך הרבה!
אלון:
אתה טועה, אני לא מי שאתה מחפש!
האדם בשחור:
אם אתה לא אלון, אז אתה לא אלון, אני מצטער, טעות שלי.
הוא מתחיל ללכת. אלון ממשיך לשתות ולא מביט באדם. כשהאדם מגיע
ליד אלון הוא מרים את אקדחו ומנחית אותו על עורפו של אלון.
אלון נופל על הרצפה ומתעלף והכוס מתנפצת.
כשאלון קם הוא כפות באזיקים ופיו חסום. הוא נמצא במטבח לבד.
הוא בודק את האזיקים ומנסה בכל כוחו להשתחרר. אסלה נשטפת.
מהשירותים יוצא האדם בשחור, בשלב זה עדיין עם הכפפות אבל ללא
המסכה. הוא גבוה יותר מאלון, מבנה גוף בינוני ותלבושת שחורה
שלא מאפשרת לראות עוד סימנים מזהים. הוא מביט באלון, ופונה אל
המקרר. הוא מוציא קולה, ופונה אל הארון בשביל כוס.
האדם בשחור:
יש לך משהו חריף כאן?
אלון מסתכל עליו וממלמל משהו מתחת למסקינטייפ. האדם בשחור מביט
עליו במבט משועשע ולאחר מכן מוריד חלקית את הטייפ.
אלון:
בארון הנמוך בסלון.
האדם בשחור:
תודה.
הוא מחזיר את הטייפ, ופונה לסלון. הוא חוזר עם בקבוק וויסקי
ומוזג מעט לכוסו. לאחר מכן הוא לוקח כיסא ומתיישב מול אלון.
האדם בשחור:
שלוש שנים מתחת לראדאר זה יחסית הרבה זמן בלי שנמצא אותך, אבל
אני מקווה שלא היו לך אשליות שזה יימשך לעד. את כולנו אנחנו
נמצא ובכולנו נפגע אם צריך.
עיניו של אלון מתמלאות בשנאה והוא מביט באדם שלידו בפנים מלאות
שנאה ורצח.
האדם בשחור:
אני כל הזמן מנסה להבין מה גרם לך לבגוד באנשים שעשו אותך, למה
הפכת את חייך ממלאי הנאה לבריחה מתמדת?
אלון:
בגלל אשתי, אתה יודע את זה... ברחתי כדי להגן עליה מכם.
האדם בשחור:
ומה זה עזר לך?
פלאשבק, חוץ, רחוב, צהריים.
אישה שוכבת על אספלט ומסביבה קו משטרתי, האורות ברקע מתחלפים
בין אדום לכחול.
האדם בשחור:
נרצחה בדרך הביתה על ידי מטורף אחד שלא לקח את התרופות שלו,
כמה זמן אחרי שהתחלת לברוח זה קרה? חצי שנה? פחות?
חזרה למטבח, אלון שולח את ידו קדימה ותופס את צווארו של האדם
בשחור, האדם בשחור בתגובה מוציא את אקדחו ומכוון אותו למרכז
מצחו של אלון.
אלון:
מספיק זמן כדי להבין שהיא עדיפה בכל צורה שהיא על חיי פשע ללא
מטרה.
האדם בשחור ואלון מחליפים מבטים. האדם בשחור דורך את אקדחו
ואלון בתגובה עוזב את צווארו.
האדם בשחור:
נוגע ללב... עכשיו, איפה המעטפה עם הראיות?
פניו של אלון חתומות.
האדם בשחור:
אני לא אחזור על עצמי. אז בוא נשמע את התשובה לפני שאני אצטרך
ללכלך את ידיי בדמך.
אלון מסתכל עליו ומהסס, הוא לא מסיר את מבטו מעיניו של האדם
בשחור.
אלון:
היא בכניסה לעליית הגג.
האדם בשחור מביט בעיניו של אלון ומנסה למצוא שמץ של פחד או
שקר, אך מוותר ועולה למעלה. הוא לוקח את הזמן ועולה במדרגות.
אלון מחכה שהוא ייעלם מהסביבה ומנסה להגיע לארון שלידו. באותו
הזמן האדם בשחור מסיים לעלות בגרם המדרגות, הוא נכנס לאחד
החדרים ומניח כיסא מתחת לעליית הגג. אלון מצליח לפתוח את
המגירה ומתחיל לחפש בלי לראות במה הוא נוגע. האדם בשחור פותח
את עליית הגג ומביט פנימה, הוא ננעל על מעטפה ולוקח אותה. אלון
מוציא מהמגירה צרור ומחפש אחד ספציפי. האדם בשחור יורד במדרגות
תוך כדי שהוא מעיין בתכולת המעטפה. הוא מסיים לרדת בגרם
המדרגות ומביט אל עבר אלון. לאחר מכן הוא זורק את המעטפה על
השולחן ומוציא אקדח. הוא מתקרב ורואה שאלון לא נמצא. הוא מותח
את היד שמחזיקה את האקדח ותופס את הקת של האקדח בשביל לייצב את
ידו. הוא מתקדם בחדרים תוך שהוא מנסה להפחיד את אלון.
האדם בשחור:
זה כאב כשהיא מתה נכון? בטח חשבת להתנקם אבל לא ידעת איך...
כמה קשה אתה חושב שזה למצוא איזה נהג שיכור ולמקם אותו בדיוק
במקום הנכון, אתה רק צריך לתת לו מספיק כסף ותמריץ.
פלאשבק, פנים, מטבח.
שני אנשים יושבים ליד השולחן, האחד לחוץ ומבוגר יחסית ולשני לא
רואים את הפנים. ברקע ישנם שני ילדים, הם ממלמלים אחד לשני;
השני מסיט את מעילו ואקדח מופיע מתחת לבית השחי שלו. המבוגר
בולע את הרוק ומהנהן בראשו.
האדם בשחור:
הוא נכלא ונעלם, אבל למי אכפת? הוא שירת את מטרתו. וגם אתה עוד
מעט תיעלם. כמובן, יש לי עוד כמה שאלות. נגיד, תמיד רציתי לדעת
איך ברחת מפוקס ריבר? היית בכלא הכי שמור...
האדם בשחור נעמד ליד הסלון, הוא שומע רחש ומפסיק לזוז. מאחוריו
חושך. הוא מחפש אחרי תנועה אבל שום דבר לא זז. מהחשיכה מגיחה
דמותו של אלון, הוא מצמיד לו סכין לצוואר {הומאז' ל"ליאון"}.
אלון:
לא מלדבר הרבה זה בטוח, עכשיו בוא נראה את האקדח הזה.
האדם השחור מעביר לו את האקדח, ואלון דוחף אותו קדימה. הוא
מוריד אותו על ברכיו ומאזק אותו מאחורי הגב. הוא נעמד רחוק
יחסית עם אקדח בצד הגוף.
אלון:
עכשיו תקשיב כי אני לא הולך לחזור על עצמי, לעצור או לגמגם,
ככה שאין סיבה שלא תבין על הפעם הראשונה. תגיד למי ששלח אותך
שאני לא מתכוון למות בקרוב ולא להסגיר את עצמי. הם טעו והם
שילמו על זה; אני בגדתי ואני שילמתי על זה. ככל שישלחו יותר
אנשים כמוך אני אחזיר אותם במצב יותר גרוע. אני הולך להיעלם
שוב והפעם נראה לי לאיזה מקום אקזוטי. אם אני מרגיש משהו,
אפילו אם זה רק המלצר שהפיל לי את המרגריטות - אני שולח את
המעטפה לכל רחבי העולם ועסקי הבוסים שלך ייהפכו לעבר. מובן?
האדם בשחור מביט בו ולא עושה דבר. אלון ניגש אליו ונותן לו
ברכייה לפנים. האדם בשחור מתמוטט על הרצפה.
חוץ, חלון, מראה פנים של בית ובתוכו שוכב האיש בשחור, מחוסר
הכרה. פתאום צבעי משטרה מעטרים את הבית ושני שוטרים נכנסים
לבית. הם מרימים את האדם ולוקחים אותו משם לניידת.
מרחוק רואים את אלון נעלם מהמקום. |