אני צועדת לי בסמטאות השוק.
רגליי מתבוססות בשארית.
ידיי נושאות סלים כבדים
ועיניי עדות לסחי העופות הרקובים
ולבקר המתפתל שתלוי על וו.
זקן, גידם יד ימינו
מושיט
לדג כבוש שעינו מצהיבה
ושולח מבט מתאווה אליי.
ואני צועדת כך, קלילה
ובמוחי מחשבה אחת-
אתה
מניף אותי אל על בזרועותיך החסונות
שוטף אותי במבטך החם
מוסיף את עסיסך המתוק
לאשד חיי.
וכך אני עוברת
כלב משתרך
תגרן קורא כגבר
והמולת כוורת
אך העולם כולו כמו עצר לו מלכת
ואני פוסעת אותך חרש
אל ביתנו.