זה השעון ביולוגי שלי אני אומרת ומתרה בך.

אתה לא מבין
אין סיכוי שתבין
אתה לא טיפש
דווקא די חכם
יחסית
בתור גבר- אני מתכוונת
אבל לעולם לא תוכל להבין
את מסעו של שעון החול
ולא תראה בחושיך הפנימיים את צבעי הדרך
ושדיך לעולם לא יזינו עולם
ורחם לא יהיה לך כדי שיהא
באר משאלות לכל נפש
העוטפת בחלבה ובדמה את הניצוץ.
אתה מביט בי
ובעיניך מסעות ונדודים, הרים וגבעות ופרחים
ואני לא אוכל להתחרות בזה
לא אתקע יתד בפסגתו של הר
לא אלכוד נחש בפתחו של נהר
ולא אדליק מדורה באש
שרידי אהבתי לך.
אולי ניטשה צדק
לגבינו הנשים.
אך מה יהא עליכם הגברים?
ומה יהא על עולמינו?
ואני ספונה בחדרינו כותבת את דמעותיי אל הדף הצחור
והוא- אין לו ריח ואף לא נשמה באפו.
מקשיב לשיריך, לתמונותיך
ומרגיש את החלל.