ברגע אחד של משבר,
השיער הארוך נראה מיותר.
בקול עצבני אמרתי,
אני מסתפר עכשיו, זה נגמר.

מתלבט מעט,
נכנסתי למספרה.
אבל בראשי התקבלה החלטה.
איזה תספורת? הרוצח שאל
הייתי אמיץ: אני? קצר קצר.
בזזז... הוא שואג שאגת נצחון,
המראה מפחידה,
אני מביט רק בשעון.

אחרי זמן לא מוגדר,
כשהשעון נעצר,
ניסיתי להביט במראה.
מטאטא ישן לקח אותי,
עם עוד אבק, גרף אותי מהרצפה.

העיניים שלי עוד מביטות,
ובכל זאת מרגיש קצת שונה.
מהרצפה אני רואה את השיער שלי,
קם משלם ויוצא.

זו בטח בדיחה,
אני שואל את הספר,
קצצת אותי ולא את השיער?