דבי יקרה,
קל לי לכתוב אלייך, עולמית שלנו,
כי בעצם עבורי - לא חשוב באיזה עולם הנך;
הרי הכרנו בעולם ללא פרצוף, ללא גוף
וכל שבראנו בינינו היה כאגדה -
אגדה הניזונה מרצון להתרפק
ולשכך את כל אשר דואב,
אגדה הניזונה מהרצון להתכרבל
ולהיאחז בכל מילה נלחשת
ולהאמין בכל אשר אוהב הלב.
בראתיך, עולמית, מעלטת הזרות
ונהיית לי כוכב מאיר מרהיב
בחן וחכמת מילותייך,
ברגישותך לסובב ולסובבייך.
כל העת שהיית לאחרים ככותל מערבי
את סבלך וכאבייך הסתרת מכולנו;
לא רצית את שמי האהבה להעיב -
רק טרחת להתמיד ולהצחיק.
בראתיך בדמיוני מפיסות של תכלת מילותייך
ונהיית לי גברת אמיתית - פקחית, שנונה,
לבבית, עוקצנית מתוקה, חברה.
כל חברותנו הסתובבה סביב המילים
ואין טבעי מכך שגם עתה, לך אגיש,
את כל אהבתי וגעגועיי
באלו המילים של כמיהה רוטטת
לשמרך בזיכרוני כפעמי אביב.
תהי נשמתך צרורה בצרור זיכרונות כל אוהבייך.
איציק יקר,
אליך, דווקא קשה לי יותר לפנות;
אולי כי לנחם - קשה מאשר להספיד.
ה"קצת" שהיכרנו ב"עולמית" -
מספיק כדי להבין כמה הרבה נגרע ממך בלכתה.
עבורנו הייתה עולם ותיזכר כעולמית
אך עבורך נהייתה הסתלקותה כחורבן של עולם
ונותרת בודד המתחייך לעיתים למען אחרים
אך בוודאי סובל קשות מן האובדן, מבפנים.
התכנסנו כאן, יחד עמך, לזכור ולהזכיר
כדי ליצור לך הרגשת שייכות לאוהבי "עולמית";
להיות שייך זה להנמיך קמעה
את הרגשת ה"אין" המכסה אותך בביתך הריק,
זה לגרום לאודם המכאוב
לסגת, להימוג ולו גם למספר דקות, שעות,
אולי כבדל של חלום
שאת "עולמית" ניתן עדיין להחיות,
אולי כבדל של הגיון
כי מן האבלות יש להרפות
ולתת צ'אנס לתקוות חדשות-
משוכנע אנוכי כי גם "עולמית",
ממקום הימצאה הנוכחי,
תצטרף לתפילתי כי את לבך תשית
אל הצליל הכסוף והעמוק
של "היה היה"
בנוסח ספר אגדה
וממנו תשאב הכוח והרצון
למצוא חווית חיים חדשה, גם אם בדמותה.
19/04/06 ©
ארבל הכרמלי
לעיון באשכול הנצחתה וביצירותיה של אישה מופלאה אשר מסרה גופה
לבורא ב-20/4/05 אחרי מלחמה קשה בסרטן אך את רוחה הותירה עמנו,
חברי הפורום בו השקיעה לא מעט.
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=3&topicid=1427926 |
