New Stage - Go To Main Page

מישי בן-דב
/
הרהורים

היא יושבת בחדר שלה, על המיטה, מחבקת את רגליה ובוהה ברצפה.
הוא נכנס לחדר.

הוא: למה את פה לבד?
היא לא עונה.
הוא: מה קרה?
הוא מתיישב לידה.
היא: יש כאן מישהו.
הוא: מי?
היא: אני לא יודעת.
הוא: איפה הוא?
היא: פה, בחדר.
הוא: איפה בחדר?
היא: מעלינו.
הוא: מעלינו?
היא: כן.
הוא: מה זאת אומרת?
היא: אתה לא רואה אותו?
הוא: לא.
היא: הוא יושב שם, לא רואים אותו באמת אבל הוא יושב שם. הוא
מסתכל בעיניו, בוחן אותנו.
הוא: מי זה?
היא: זה תלוי.
הוא: תלוי במה?
היא: זה תלוי במה אתה מאמין. אני יודעת שהוא שם, והוא מחזיק
בחוטים. הוא מושך בחוטים כשהוא רוצה, והוא מניע את העולם. הוא
מניע אותי.
הוא מביט ברצפה. לאחר זמן מה הוא מרים את מבטו ומביט בחדר.

הוא: למה החדר הפוך?
היא לא עונה ואמה בדיוק עברה ליד החדר.
אמא שלה: היא הפכה את החדר, בצרחות.
אמה משכה בכתפיה והמשיכה לחדר אחר.
הוא: למה עשית את זה?
היא: אני לא יודעת.
הוא: מה זאת אומרת את לא יודעת? את הפכת אותו.
היא: הוא אמר לי.
הוא: הוא אמר לך להפוך את החדר?
היא: כן, הוא גם גרם לי לעשות את זה. הוא הכריח אותי, בכוח,
אפילו שלא רציתי. לכן צרחתי.
הוא: איפה הוא?
היא: בכל מקום, בכל פינה בחדר. הוא יושב שם, בין הכריות
הזרוקות והקרועות. הוא יושב על השולחן ההפוך, הוא יושב לידך,
מחייך אליך בחיוכו הזדוני, הוא יושב לידי ובוהה בטמטום, הוא
יושב בפינה ליד הכלב ומלטף אותו, הוא ישן על המזרון הקרוע שעל
הרצפה, הוא יושב על אדן החלון ומעשן סיגריה, הוא נשען על הדלת
ומסתכל בפוסטר שתלוי על הקיר. הוא בכל מקום.
היא יוצאת מהחדר. היא עברה למרפסת והתיישבה לעשן.

"הוא בכל מקום!" היא צרחה. אף אחד לא היה שם בשביל לשמוע
אותה, אך כמובן שאם היו שם אנשים היא לא הייתה צורחת.
 

הוא נכנס אל המרפסת אחריה.
הוא: אני חושב שאני יודע מי זה הוא.
היא: גם אני יודעת. או לפחות חושבת שאני יודעת.
הוא: ובכן, מי זה?
היא: זה ישמע טיפשי.
הוא: לא זה לא, דברי.
היא: הוא אני, אי שם עמוק בפנים. מישהו שהחבאתי במשך זמן רב
כדי לא להתמודד עם זה. הדחקתי, והדחקתי כל חיי. עכשיו זה יוצא
החוצה.
הוא שותק. היא ממשיכה לדבר אחרי אנחה.
היא: אני מפחדת להישאר לבד.
הוא: את לא לבד.
היא: כעיקרון לא. יש למען האמת אפילו יותר אני. ובכל זאת, אני
מרגישה בודדה. קר לי. קר לי בתוך תוכי עמוק בפנים במן צינה
קפואה שיושבת בתוך תוכי. קר לי, ואני בודדה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 13/5/06 9:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מישי בן-דב

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה