כשתחזור אני רוצה להיות תפוסה.
לא חשוב כמעט עם מי, העיקר שתחזור ותראה שלט "תפוס". חושבת האם
זה יכאב לך או לא ישנה והחיים יוסיפו לזרום כפי שהם. la vida
continua ככה סתם. ככה זה אחרי שגילית את האהבה, ככה זה אחרי
שהיא שיקרה לך. אני עוד מאמינה.

הכלב הזה בכביש ליד הבית. גוש חום ונייח באמצע האספלט. עם כל
מכונית שעוברת הוא מופתע מחדש, מפנה בתדהמה את הדרך למכונה
המגרגרת, החזקה יותר. אני מבינה אותך כלבון קטן. הכביש שלך
יותר מאשר של כולם. אבל צריך ללמוד, בחיים אסור להישאר שליו
מדי, בוטח מדי.

כשהכרנו העור החום שלך אמר כולו אדמה. אני המחפשת אדמה, איך
אוכל לסרב? בדקתי והריח היה רענן. היית חי יותר מכל אדם, הבאת
אליי ניחוחות של מרחבים פתוחים, בריאות שלא מוכרים אפילו בבתי
מרקחת מובחרים.

נראה... אם אעצום עיניים, אם אתרכז חזק מספיק ואשחרר מחסומים,
האם דמיוני יצליח ליצור את מה שאני זקוקה לו כרגע? במקום שאליו
הבאתי את עצמי מבקשים להתאזר בסבלנות - פקידים מדומים מבשרים
כי גברת, הרכבת שעליה עלית התבררה כלא נכונה ועלייך לחזור
לתחנה הראשונה ולחכות לרכבת הבאה. אנחנו לא יכולים להבטיח
שרכבת כזאת אכן תבוא. עמך הסליחה.

אתה יושב לבדך ברכבת, מותיר ילדים מאחור, מולדת. נופים חולפים
על פניך ואתה יודע כי נסעת כדי לבנות, אך אין לך כלי בניין.
אין איש מוכר או רשת ביטחון. עכשיו זה אמיתי וכל המכות של אבא
לא היו לשווא. לקפוץ שיניים ולסבול כאב כדי לגדול. זאת שעזבת
מאחור כואבת והילדים רוצים את אבא אבל עוד יהיו הזדמנויות, לא
עכשיו.

אני כבר לא מי שהייתי. טוב? נהדר! על גרף ההתקדמות רואים
תוצאות. היה קשה וטוב שהיה כי אני חזקה עכשיו, יותר. ככה תרצה
אותי, לא נזקקת לך, חזקה בשבילך.

בריאות. יכולת לשווק גלולות בריאות נפשית. הדבר הנכון, הדבר
השפוי. בגרות - לא הסטריה גדולה מדי. אתה כבר לא מפחד משום דבר
- מה כבר יכול לקרות אחרי כל מה שקרה? הגיע הזמן לקצור את
פירות העבודה הקשה הזו ולהירגע אל תוך הרגע, זה מגיע לך.

לאט לאט נובט הזרע הזה. לאט ובטוח והוא יודע שיש סיבה לקיומו.
איזו תחושה נפלאה זו עבור זרע - לשלוח ראש ירוק דרך אדמה חמה
ולהיות כה מלוטף וכה רצוי. איזה צמח יפהפה עתיד לגדול ממנו.
ככה אני רוצה את האהבה שלי. צומחת מתוך מצע עשיר וחמים לתוך
אוויר אוהב.
איתי אתה מוצא את מה שרצית. מפני שהצמח שלי כל כך בריא אין
צורך במילים. אנחנו עוטפים אותך אני והוא, אתה רק צריך להיות
נכון. אחרי כל מה שעבר עלינו, המילים - "תרצי להיות אהובתי"...
"אהובתי"... "אהובתי"... פוגשות את האושר שלי על סף הדלת. אני
עוד לא מרשה להיכנס. עוד לא, מילים. לכו ותלבשו מעשה.

מילים פוגשות במציאות. בריאות. אהבה. מי חשב פחד? בריחה? אף
אחד לא חשב. מסתבר. איך אוכל לכעוס עליך אחרי שנתת לי נבט יפה
כל כך? זו הדרך שלך, אתה בסגנון זרע וברח, זרע וקח את המילים
שלך חזרה למקום שממנו הן באו. איך אפשר לכעוס? נבט נתת לי ואין
לי מושג כיצד להשתמש בו והאם אני ראויה להחזיק בו לבדי. אני
חושבת שכן. הרי אתה לא כאן והוא כאן - דורש הזנה וחום. אי אפשר
לברוח ממנו, קטנצ'יק כזה. אני מכסה אותו בשמיכת האדמה שלו
ומנשקת לילה טוב.
תודה שהיית.