לחן: עופר קדמון

נשען על מסעד כסא פלסטיק ישן
ראשו שמוט קמעה,
מגזוזטרת חדרו המחניק הוא שומע
צהלות ילדים בגינה,
אך אצלו בבית, בנפש פנימה
השמחה חלפה ואינה

מקלט רדיו פועל לצד מיטתו
אך הוא מייחל לבן שיח, חבר,
נעזב, נשכח אף מבני משפחתו
איש מהם לא בא לבקר,
נכסף לראות שוב את נכדתו
יש לו מה לספר

    פזמון
    לבד בערוב ימיו
    מי הם אוהביו
    לבד בגבורות חייו
    היכן הם מי שאהב

    לבד בערוב ימיו
    היכן הם אוהביו
    לבד בגבורות חייו
    געגוע למי שאהב

דעתו צלולה, מחשבתו בהירה
חזותו רק אומרת לאות,
כבצבת נפילים אוחזות בו תחושות
של עצב ובדידות,
בגילו המופלג הוא חווה בשנית
הרגשה נוראה של יתמות

    פזמון
    לבד בערוב ימיו
    מי הם אוהביו
    לבד בגבורות חייו
    היכן הם מי שאהב

    לבד בערוב ימיו
    היכן הם אוהביו
    לבד בגבורות חייו
    געגוע למי שאהב

דעתו צלולה, מחשבתו בהירה
חזותו רק אומרת לאות,
כבצבת נפילים לופתות אותו תחושות
של עצב ובדידות,
בגילו המופלג הוא חווה בשנית
הרגשה נוראה, נוראה של יתמות

    לבד