משוררים מאובקים
כבודם במקומם מונח
אחד מהם אמר לי :
"זה איננו משנה אם האבק מונח על השידה
או בא משדה הקרב.
אבק הופך את השירה יותר,יותר
מדבקת
ריחנית
אנכרוניסטית בצורה מעט מוגזמת אבל לא מוגזמת מידי"
אחד מהם נשבה
בכלוב עשוי זהב
שני נפל אל מול כיתת יורים
שלישי-כבר שנים אינו נראה בין השדירות
לו ידעו הרביעי והחמישי שהם מסומנים כמטרות
שישי נותר שריד חלוד לימים יפים יותר
השביעי עודנו חי ומתפרקד על מצפונו המיוסר.
משוררים מאובקים
כבודם על מצבתם חרוט
בין אם נפלו שדודים
או לא עלינו
איבדו את שירתם לדעת
אלו שכבר לא אומרים לי
מונצחים שחור על גב שחור
באותיות קידוש לבנה
יתגדל ויתקדש
מישהו אמר לי פעם :
"מה זה יעזור להצטער עכשיו
למילים אין דרך חזרה"
אבק עושה את השירה יותר,יותר נרקוטית
מעושנת
ברורה
אני עצמי מזמן שיכור בלי הכרה
יורה צרורות לכל כיוון
בלי לחפש לי מטרה
אבק שריפה עושה את השירה יותר
יותר קיצבית
יותר חודרת בבשר החי
יותר נוטפת דם
כמה זה פסטורלי לראות מילים מדממות
ללא תנועה
שוכבות דומם על דף עטוף בדגל הלאום
ומתכסות רגבי תוגה צוננת
אחר מטח של יריות לשם כבוד |