תלוי ברוח על וו של קצב בעיר מרכזית
עיקרית תוססת ונידחת מוצץ מעצמי
כל טיפת הבנה ודאגה
על מנת שאוכל לבלות ליהנות להונות את עצמי
ולהיבנת לתלפיות על בסיס קונפורמיסטי קנאי
רקוב מהיסוד
להינתק מכל וכל מקול השאול שמאיים לגאול אותי
מחיי האקשן המונוטוניים שלי
ואם במוות ואם בחיים ההחלטה שרירותית ולא רלוונטית
אפילו אבסורדית מגוחכת
וההבחנה מיותרת
הרי הכל בתחושה (durex) או שמא בהיעדרה
בלערפד את הגוף ו/או הנשמה בלשתות את דם נעוריי
להיתמכר ולמות מצמא
לאכול את הלב פלמבה עם יין אדום אדום אדום
ולהישאר ריק ורעב יותר תאב יותר אבוד יותר
עכור יותר
ומכור יותר
ומה כשאין יותר לב לאכול מה ישמור אותי
חם בלילות הקרח הנוצצים מי יגאול אותי וממה
כשנעלם הפרוטגוניסטי ואני עוד אנטגוניסטי
כשנאלם הכאב ואני פתאום מתגעגע
לברוח להיעלם בהמונים להשכיח להבריח ולהרגיש
תמיד כל כך לבד ונכה.
לא להצליח,
לא להצליח לשכוח,
ולא להצליח לברוח
כשכמה שלא תרוץ תמיד תמצא את עצמך בתוך
עצמך וזאת הברירה ואין אחרת
לרקוד את הריקוד לפזז בין היריות
לנוע לקצב להיתלות בוו
לפחד להיעצר לפחד להיפגע
לפחד לפחד לפחד לקפוא
לפחד ליפול לפחד להתמודד
ונשרף מבפנים מתכלה ומתפחם
מאבד טעם צורה או זכר לצבעים שהיו
שם פעם לפני
נהיה רק שחור ועשן וחנק אפור מוכר וידוע
כמעט כמו חבר חדש
שיפגע בך שוב ושוב
ולמרות זאת או לכן
אתה לא רוצה לעזוב
כי אולי זה הכי טוב שתמצא שם בשווקים
כי בוא נכיר בעובדה
שאתה לא שווה מי יודע כמה
ואולי בסופו של דבר זה בעצם יוצא לטובה
כי אולי אחרי הכל זה מה שמגיע לך.