מי שמתאבד בנימוס, מי שמפשפש במחוזות חוסר הביטחון, יתפאר
יתאפר ויתעפר למראה מרחבי העוצמה...
המציאות ואני כה שונים אנו. ומה עם המשותף? ובכן, הוא הופך
דברים אף גרועים יותר.
לא אגיד, מתיישבים להם שם בשקיקה מגוון של פרפרים. נוחתים
ונשענים לא בנחת על עומסה של הכתף.
חלקם מוכתמים, צבעוניים, וחלקם אף בהירים למדי.
הם יושבים משום שאינני רודף אותם.
אהיה תמיד צעד קדימה במשחק. רואה מכיל וחזק יותר,
מתחזק ומתעצם,
מחכה לפרפר הלבן שיישב על כתפי וימוטט את הווייתי.