יש לי חדר גדול עם שטיח קטן,
כשמשעמם לי אני משנה את הכיוון.
בלילות אני מכניסה את הראש מתחת לשמיכה,
ובימים מאחורי החיוך.
ליד המיטה יש לי ערימה של ספרים,
שהתחלתי והפסקתי והתחלתי
וכדור קטן ושקוף שמראה לי עולמות שלא ידעתי.
לפעמים אני חולמת חלומות,
לפעמים אני חושבת ציורים.
בעיניים של האנשים אני רואה את המחשבות שלהם,
יש פעמים שזה עושה לי עצוב.
כשהם הולכים אני לא נותנת להם לחזור,
כשהם נשארים אני מבקשת שיכבו את האור,
וכמו שידעתי שתלך,
אני יודעת שלא תחזור.
היום חשבתי עליך פעם אחת פחות,
ניסיתי לחשוב מה קורה לך כשהמחשבות שלי עפות.
המילים שלחשת לי בגשם מסתובבות בי,
עושות בי שמות.
אני נוהגת בשלוש בבוקר לשומקום.
פתאום נראה לי שאני מצטערת שאין בי את הכוח לספוג את המכות
שלך.
לבכות את המילים שלך.
לשרוד את העוצמה שלך.
הייתי באה אליך בחושך,
מעניקה לך את עצמי,
עטופה כמו מתנת יום הולדת,
יפה ודוממת,
לתמיד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.