את מדלגת בין הקלידים השחורים שעל הפסנתר
ואני מנסה לתפוס אותך.
שיערך מצחקק וחיוך אדום נפרס על פנייך
את אומרת לי שזה בסדר
שדניאל לא צריכה עזרה,
דניאל לא תיפול בין החריצים.
את מתיישבת על הקליד הלבן ומוציאה
אבטיח מהכיס
את זורקת אותו על הרצפה והוא חוזר
אלייך חתוך לשניים.
כולם עושים מה שדניאל רוצה, גם הרצפה.
את אוכלת את האבטיח האדום ומסתכלת עליי
בעיניים בוחנות.
"רוצה גם?", את שואלת אותי
"כן", אני עונה.
מיץ האבטיח מכתים לי את הבגדים
אבל לא איכפת לי
כי כולם אוהבים את דניאל, וגם אני.