ארבע עיניים כהות, שתיים מכאן- ושתיים מכאן.
מבט אחד נוצץ, מצמרר, מקיש ומנגן על כל עצם.
השני בפזילתו הקלה מזכיר את סיפורי סבתי על בנות האינדיאנים
היפות
בהן יצרו בילדותן
את הרוך המעורפל הזה בכוונה.
זה שכאן נחבא בעשן.
בחשיש ובמשקה האחד -או השלושה, תלוי מהיכן סופרים- לא הוטבע
דבר
אלא אולי ההיפך- צפה ועלתה ותרנותי הקוקטית
בד בבד עם תאוות הגוף.
השפתיים משם מנגנות נעימה שנדמה היה
שלקוחה מאגדה פרסית
או שיר קלטי שנשכח.
בלחישה אחת רכה, צפה ועולה כל העוצמה
לא של החשיש או המשקה האחד
-או השלושה, תלוי מהיכן סופרים-,
אלא של אמת, של המוחלט המתהווה
של אני.
אני,
שאין באמתחתי מילים יפות מספיק
אני שתיקה,
וותרנות קוקטית. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.