|
אני שונאת את הלילות הבודדים האלה
העזובים האלה
שבהם אני מדמיינת אותי ואותך
בסצינות כואבות מנשוא
ואז אולי מאושרות מידי
עד שאני כבר מבינה
שכבר חלמתי די
שבסוף מה שנשאר זאת המציאות
שהרגש שלי התקומם עליי
ושההגיון הוא למען ההגינות
השפיות, והחדישות
אני תמיד רוצה למצוא את האהבה
ופעם חשבתי שכבר מצאתי אותה
ועדיין יש בי את אותה אטומה, התקווה
שבעצם זה אתה
אבל אז אני מבינה
או עדיין קשה לי להבין
שזאת לא אני אצלך
שבחלומותיך עוד לא ראית
עוד לא מצאת
את אשתך
ואפילו כשאנסה להציע
לשווק את עצמי לך
אתה רק תתבדח קלות
ותמשיך בדרכך
ואיפה זה משאיר אותי?
בשולי הדרך, עם חצי כשרון?
עצלות מהורהרת, ומדי פעם פתיון?
או סתם לא מובנת,
אפילו לא לעצמי
קצת קנאית ונעלבת,
מחפשת את דרכי. |
|
|
רק רציתי
להבהיר, שזה
שפלוני בדיסוננס
קוגניטיבי, לא
אומר בהכרח שהוא
סובל
מאקסהיביסיוניזם
פונדמנטלי, רק
למקרה שתהיתם
לעצמכם. זאת
שאלה שחוזרת על
עצמה יותר מדי
במקצוע שלי,
ומוטב שאני
אפרסם את התשובה
כדי למנוע שאלות
מתבקשות.
המרבב המאיים
עונה על שאלות
מאזינים ברדיו
ג'מעה, 603 איי
אם באיזור אחוזם
וכפרי הלווין. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.