אני גרה בניו יורק כבר כמעט שנה.
יש לי דירה, יש לי עבודה, אני רוקדת בסטודיו של ג'ק אורלינס,
יש לי חברים אבל אין לי אהבה.
לעומר בטח כבר יש מישהי אחרת.
טוב נו ברור! הוא חתיך לאללה!
אני מקווה שיום אחד שוב נהייה ביחד...
אני יעשה לכם קיצור של יום רגיל בחיי.
10 בבוקר עד 14 בצהריים אני ממלצרת באיזו מסעדה קטנה.
אחרי זה אני בסטודיו של ג'ק עד חמש בערב ואז חוזרת הבייתה.
אם זה יום שישי אז אני יוצאת עם חברים ואם זה יום רגיל בדרך
כלל אנחנו נפגשים אצל מישהו או באיזה פאב.
כל מה שחסר לי עכשיו זה עומר....

כשישבתי בסלון בדירה שלי ראיתי איזה סרט שמישהו מתקשר למישהי
שהוא אוהב ומדבר איתה ואז הם חוזרים אחד לשני.
אז אני החלטתי להתקשר לעומר.
אחרי שתי צלצולים הוא ענה וקולו המתוק אומר:" הלו?
בגמגום קטן וביישני אמרתי:"עומר?"
"מדבר. מי זאת?" הוא שאל.
"עומר זאת רונית." ציפיתי להלם קטן כשהוא אומר: "רונית כמה
התגעגעתי אלייך!" ובמקום זה קיבלתי שתיקה אילמת.
"עומר אתה פה?" שאלתי.
"אהה... כן כן. תשמעי אני חייב ללכת אני עושה פה משהו ביי!"
ואז הוא ניתק. הנחתי את הטלפון לאט לאט ותוך כדי שאני מורידה
את הטלפון התחלתי לרדת על ברכיי.
השפורפרת נסגרה ואני נפלתי לרצפה והתחלתי לבכות.
ישבתי בתוך הסלון שלי כשהאורות סגורים ואני בוכה.
ואז הרמתי את הראש למעלה וקראתי את מה שרשמתי על התקרה.
"קומי כבר לכי תרקדי! לא יזיק לך קצת שיפור...."
קמתי ושמתי את השיר if i could turn back the time.
והתחלתי לרקוד. בהתחלה עשיתי כמה תנועות קלות.
ואז רקדתי בצורה שאף פעם לא רקדתי.
עשיתי הכל בקלילות רבה והייתי הרבה יותר גמישה ממה שאני בדרך
כלל. חזרתי על הריקוד מספר פעמיים בשביל לא לשכוח אותו.
ואז למחרת בסטודיו הגעתי יותר מוקדם עשיתי חימום ושוב חזרתי על
הריקוד. אחרי הפעם השנייה שמעתי מחיאות כפיים.
זה היה ג'ק ועוד איזה מישהו.
ואז ג'ק בא אליי ואמר לי שהוא לא ידע שאני כזו גמישה ושאני
יודעת לרקוד ככה ואיך המצאתי את זה וכאלו שאלות...
אחרי זה הוא אמר לי להישאר אחרי השיעור.
נשארתי אחרי השיעור ואז הוא הציג לי את חבר שלו.
הוא אמר שקוראים לו אלברט אלפרסון.
הבן של נינה אלפרסון. נינה הייתה ידועה בכל העיר.
היא הייתה כיאוגרפית היא הכי טובה שיש. והרקדנית הכי טובה.
למרות גילה המבוגר היא עדיין יודעת לרקוד טוב.
הוא אמר שהבן שלה פה בשביל לבחור בנות ובנים שיודעים לרקוד
טוב.
הוא אמר שיש לי כישרון גדול ושאני סתם מבזבזת את הזמן שלי פה.
כולם פה ברמת מתחילים ואני יותר מהם.
"it would be better for u to be in ninas studio. shes for
your classe." אמר לי ג'ק.
ואז אלברט הסביר לי מתי המבחני קבלה ללהקה, מה ללבוש למבחן
קבלה וכיצד להתנהג.
ואני נפרדתי מג'ק והבטחתי לו שאני בחיים לא יישכח אותו.
אחר כך חזרתי הבייתה בהרגשה טובה.
במשך שבוע חזרתי על הריקוד.
ואז הגיע היום של מבחני הקבלה.
הגעתי חצי שעה לפני בשביל להתחיל בחימום. אבל אני לא הייתי
היחידה שהגיעה לפני. ואחרי חצי שעה נינה נכנסה והסבירה לנו כמה
דברים. היא אמרה שהיא צריכה רק 15 אנשים.
ואנחנו היינו 45. היא חילקה אותנו ל-3 קבוצות לימדה אותנו קטע
ולקחה מכל קבוצה 6 7אנשים. אני הייתי אחד מהם.
ואז היא ביקשה מכל אחד שיראה לה את הקטע שהוא הכין.
אחרי שכל אחד עשה את הקטע שלו נינה אמרה לו אם הוא הולך הבייתה
או נשאר. ואז הגיע תורי.
שמו לי את השיר שלי ואני עשיתי את אותו ריקוד שעשיתי לג'ק ביום
שהוא הציג אותי לאלברט. אחרי זה השתחוויתי וחיכיתי לתשובה
שלה.
ואז היא אמרה: "That was good. Wait for me in the room
bhiend"בשלווה אמרתי אוקיי ואז קפצתי בשמחה כל הדרך עד לחדר.
אחרי 10 דקות היא נכנסה ובירכה את כולנו כי התקבלנו.
כולם צהלו משמחה והיא רקעה עם המוט שלנו והפסיקה אותנו.
"Tomrrow you all should be here in 15 oclock. Godbye!"
היא אמרה והלכה.
אחרי שהיא הלכה כולנו היינו בשקט במשך שתי שניות ואז קפצנו
ושמחנו. בירכנו אחד את השני ואמרנו להתראות.
כל אחד הלך לביתו. מרוב התרגשות לא יכולתי לישון.
ואז חשבתי שכל זה בזכות עומר. אם לא הייתי מדברת איתו לא הייתי
מצליחה להגיע לריקוד הזה.
לכן לקחתי דף ועט והתחלתי לרשום לו מכתב.
רשמתי לו שם איך חיי, ומה קרה לי בזמן האחרון.
והרוב היה עם שאלות עליו. וביקשתי שהוא יענה למכתב שלי.
אחר כך הלכתי לישון וכשיצאתי לעבודה שלחתי את המכתב.

כשהייתי בסטודיו של נינה הכרתי את אחד הרקדנים.
מסתבר שגם הוא מישראל. ודיברנו על מה שכל אחד עשה בארץ, איפה
הוא גר שם איפה הוא היום וכל מיני כאלה.
בערב הוא בא אליי.
הכנתי לנו משהו לאכול ואז ישבנו במשך שעות ודיברנו.
הוא סיפר לי על החיים שלו. ואז אני על שלי.
ואז הוא אמר לי:"וואי.... לא ידעתי. את נראית כל כך שמחה כאילו
החיים שלך מושלמים. אני מצטער..."
"אין לך סיבה לרחם עליי. אני שמחה שעזבתי את המשפחה שלי. ככה
מצאתי את עומר. למרות שכבר איבדתי אותו.... אין לי אותו....
אין לי תמיכה ואהבה של המשפחה...." אמרתי ואז התחלתי לבכות.
באותו רגע הבנתי עד כמה חיי עלובים.
אף אחד לא אוהב אותי, אף אחד לא תומך בי...
הוא בא וחיבק אותי וניחם אותי. אחרי 20 דקות נרגעתי.
ואז נפרדנו והוא הלך לבית שלו.
כל הלילה בכיתי וחשבתי עד כמה אני אומללה.
ואז הבנתי שברחתי ממשפחתי כי הם לא חשבו שאני יצליח לשרוד.
וככה פגשתי את עומר אהבת חיי. וכשהגעתי לאחד הרגעים שחיכיתי
להם ביום שבו מישהו גילה אותי עומר עזב אותי.
הבנתי שכל דבר בחיים חולף. אבל יש כאלה שלא.
ויש כאלה שחולפים ואפשר להחזיר אותם.
ואז נדרתי נדר שאחרי שאני יקבל את האמי או האוסקר שלי אני
יחזור לארץ לעומר שלי. בתקווה שהוא לא יהיה נשוי כבר.
ואז שוב חזרתי לשמוח.
יום למחרת רן בא אליי בחיבוק ושאל איך אני.
ואז הסברתי לו כל מיני דברים ואמרתי לו שאני בסדר.
הוא שמח בשבילי ואז התחלנו את השיעור.
ואחרי השיעור הבנתי כמה דברים.
נינה היא אישה קשוחה, היא מלמדת טוב, כל השרירים שלי תפוסים
ואני עייפה!!! וזה רק השיעור הראשון שלנו!
אבל אני לא התייאשתי. אחרי כמה שיעורים לקחו את הלהקה למופע.
כל קבוצה מכובדת הופיעה שם.
ואז באו לנינה כמה אנשים. אחרי כמה דקות היא באה אלינו ואמרה
לנו שהאנשים האלו הם מפיקים ובמאים בהצגה חדשה שתעלה
בברודוויי.
כולנו שמחנו. עברו רק 15 שיעורים כבר רוצים אותנו לברודווי.
ואז השמחה נהרסה.
"They will pick the ones who know how to act and dance. You
all dont have a probelm with the dancing part...."
ואז היא אמרה לנו איפה להיות ובאיזה שעה.
מבחני הקבלה נערכו 5 שעות.
ולבסוף אמרו לכולם "we will call you back".
הלכתי הבייתה ביחד עם רן ושנינו חשבנו שלא נבחרנו.
אחרי שעה היינו כבר אצלי בדירה ואז הטלפון צלצל.
עניתי בגישה שכולם עונים.
סקרנות לדעת מי זה וכשאני אומרת:"הלו?"
"Yes hello is this Ronit Levi?"
"Yes this is she. Who am i talking to?"
"This is Gery Colienes from the auditions."
"Ohh yes how  are you?"
"Im fine thank you. Listen your hired. Be at the theater at
9 oclock in the morning. Godbye."
לא הספקתי לומר ביי והוא כבר ניתק.
שמחתי וקפצתי וסיפרתי לזה על רן.
רן שמח בשבילי וחזר מהר הבייתה למקרה וגם אליו התקשרו.
ולשמחת שנינו גם לרן התקשרו הבייתה.
יום למחרת נפגשנו אני והוא בסטארבקס בשעה שמונה ורבע.
ישבנו דיברנו והלכנו לתיאטרון. עשינו חימום וחיכינו לכולם
שיבואו.
ואז כל השחקנים ישבו על הבמה והבמאי עלה למעלה ובירך את כולנו.
הוא אמר ששמו רובי קלי. ואז הוא אמר לכל אחד מה התפקיד שלו.
כל אחד היה יכול לחשוב שהוא התפקיד המרכזי כי רובי לא לקח
מפורסמים להצגות שלו. הוא הביא אנשים חדשים עם כישרון שאפשר
לגלות אותם. רן היה בתפקיד הראשי של ריק ואני הייתי בתפקיד
הראשי של לין!!!!!!! שנינו קפצנו כמו מטוטמים ושמחנו.
וישר התחילו בחזרות.
התחלנו בקריאת הטקסט. לקח כמה שעות (די הרבה!!!) אבל לבסוף
הלכנו הבייתה. אני ורן מרוב אושר לא יכולנו לישון. לכן הבאתי
אותו אליי הבייתה כי שנינו היינו נרגשים מדי.
דיברנו ראינו סרט והלכנו לישון. למחרת בשעה שמונה וחצי כל
הצוות היה כבר שם. הביאו לנו כיאוגרפית טובה.
נחשו מי היא.... נינה אלפרסון!
נינה אמרה שהיא שמחה שוב לקבל אותי בתור "תלמידה".
היא לימדה אותנו את הריקוד של ההתחלה. ואז עברנו קורס איך
לזכור את כל הטקסט.
אני ורן שוב חזרנו אליי והתחלנו לחזור על הטקסט. בתוך שעתיים
למדנו כבר רבע מהמערכה הראשונה. רבע זה לא הרבה אבל זו התחלה.
למחרת החלטנו יחדיו שרן יעבור אליי. הרי במילא יש לי חדר
נוסף.
תוך שבוע הוא התאקלם כבר אצלי. ותוך שבוע כבר ידענו חצי
מהמערכה הראשונה וכמה קטעים של ריקוד.
ביום אחד מהחזרות רובי בא אליי ולקח אותי הצידה.
"What are you doing today Ronit?"
"Nothing. Why do you ask?"
"Woula you like to meet me tonight for a drink and ahh....
food???"
צחקתי ואמרתי לו כן. ואז שנינו ביחד אמרנו ייטס א דייט.
ואז חזרתי לבמה.
רובי שיחרר אותנו מוקדם (מעניין למה...).
ואני מיהרתי הבייתה התקלחתי וסיפרתי לרן מה קרה.
ואז ביקשתי ממנו שלא יספר כי אני ורובי לא רוצים שיידעו מזה.
(את כל הקטעים שאמורים להיות באנגלית אני יתרגם לעברית כי אין
לי כוח לרשום באנגלית.)
אחרי חצי שעה רובי אסף אותי.
והלכנו למסעדה של בורגרים. אכלנו, שתינו ודיברנו.
הוא סיפר לי איך הוא הגיע למצב שהוא במאי.
ואז הוא החזיר אותי הבייתה. הוא אמר לי שהוא מאוד נהנה ואני גם
אמרתי לו את זה ואז התנשקנו. אמרתי ביי ולילה טוב ונכנסתי
הבייתה.
למחרת הוא חייך לי חיוך ביישני בחזרות וקרא לי הצידה.
הוא נישק אותי בחטף ושאל אותי אם אני רוצה לצאת איתו גם היום.
ושוב יצאנו. אחרי 3 יציאות כבר היינו זוג.
כל השחקנים והצוות כבר גילו שאנחנו זוג.
אחרי 3 חודשיים של חזרות כבר ידענו את כל המערכה הראשונה וחלק
קטן מהמערכה השנייה.
אחרי עוד 3 חודשיים כבר היינו לקראת סיום. התחילו למכור
כרטיסים.
בערב הבכורה התרגשתי מאוד.
אבל רובי הרגיע אותי. וההצלחה הייתה אדירה!
אחרי זה הלכנו למסיבה שהייתה.
היו שם מלא צלמים שצילמו אותנו ואותי במיוחד.
למחרת בבוקר רובי הגיע אליי מוקדם מאוד והעיר אותי.
הוא החזיק 3 כוסות קפה וכמה עיתונים בידו.
הוא הביא לי ולרן כוס קפה ופתח את העיתון.
היה שם כותרת ענקית ובא רשום:"התגלית החדשה! רונית לוי!"
הקפה נשמט מידי ואני הייתי בהלם! רן בירך אותי וקרא את מה שהיה
רשום. (גם עליו היה רשום....) ורובי חיבק אותי ונישק אותי.
ואז כשהגענו לחזרות בשביל המופע השני כולם בירכו אותי במחיאות
כפיים.

הופענו כבר 5 פעמיים.
ואז רובי לקח אותי הצידה עם עוד מישהו שנראה די מבוגר.
הוא אמר לי שקוראים לו בובי רייל ושהוא מפיק סרטים.
הוא אמר שהוא רוצה לעשות סרט ושאני ישתתף בו.
לא עברו שתי שניות וישר הסכמתי.
אחרי עוד כמה הופעות מצאו בשבילי מחליפה ואני הלכתי לחזרות של
הסרט. במשך שנה וחצי צילמנו את הסרט. אני הייתי בתפקיד המרכזי.

ורובי עודד אותי כל הדרך. אחרי שנתיים (כולל השנה וחצי של
הצילומים) הסרט יצא.
היה שטיח אדום בכניסה לקולנוע וכל הכוכבים דרכו עליו.
כולל אני! ושוב קראו לי תגלית. אני הלכתי לצידו של רובי.
הסרט היה הצלחה נהדרת.
אחרי הסרט קיבלתי בקשות להופיע בכל מיני סדרות אבל סירבתי
לכולן כי רציתי קצת מנוחה. עדיין הייתי באותה דירה עם רן.
ורובי גם הצטרף ועוד אחת בשם קלי שהייתה בת זוגתו של רן.
אחרי 5 חודשיים התקשרו אליי ואמרו לי שאני מועמדת לאוסקר.
הטלפון נפל לי מהידיים ואני עמדתי בהלם והתנשפתי וצרחתי. רן,
רובי וקלי נכנסו לסלון בריצה ושאלו מה קרה.
ואני הצבעתי על הטלפון. רובי הרים אותו ושמע את מה שאמרו לי.
ואז הוא אמר ביי וניתק. וחיבק אותי ואמר לי מזל טוב!
הוא סיפר לרן ולקלי מה קרה לי. וכולם שמחו בשמחתי.
בגלל הבשורות הטובות יצאנו לחגוג באותו ערב.

שלחתי לעומר מכתב וסיפרתי לו על הכל! חוץ מרובי...
וביקשתי ממנו שיבוא. לניו יורק.
אחר כך שלחתי עוד מכתב למשפחה שלי מ"אלמונית"ביקשתי מהם שייראו
טלויזיה ביום חמישי בתאריך מסויים ובאיזה שעה.
הערב הגדול הגיע.
משעה 8 בבוקר אני במספרות וקוסמטיקאיות.
עד השעה 6 בערב הייתי מוכנה.
הגעתי הבייתה ולבשתי את השמלה שלי. רובי כבר היה מוכן.
ורן גם בא כי הבאתי לו כרטיס כניסה.
הוא וקלי כבר היו מוכנים.
בשעה 7 וחצי כבר היינו שם. היו שם מלא צלמים עם מלא שאלות.
ואחד מהם שאל אותי אם המשפחה שלי גאה בי.
ואני עניתי לו:"למען האמת לא איכפת לי אם הם גאים בי או לא. הם
בכלל לא יודעים איפה אני היום. אני עזבתי את הבית ממזמן ולא
איכפת לי אם הם חיים או מתים." ואז נכנסו פנימה.
הכל היה כל כך יפה. ואחרי כמה זמן כולנו התיישבנו.
וחלפה לה שעה ואני כבר מחכה שידברו עליי.....
ולבסוף זה הגיע. "והמעומדים לתגלית השנה הם: רוב סלייט, גסיקה
פרקר אנני טומב רונית לוי אנד ריק גונס".
כולם מחאו כפיים. ואז היו קולות של תופים ולאט לאט פתחו את
העטפה וקמרון דיאז אמרה:" והזוכה היא או הוא.... רונית
לוי!!!"
בין רגע נהייתי לבנה כסיד!!!! עמדתי וכולם קפצו מסביבי ואני
עמדתי!
רובי חיבק אותי ואני עליתי לבמה. ואז הגיע הרגע לו חיכית כל
חיי.
"אני.... אני לא מאמינה!!! תודה! תודה לכולכם. אבל רגע. חכו עם
המחיאות כפיים. יש לי משהו לומר. בגיל 16 כשישבנו מסביב לשלוחן
בארוחת הערב ה"משפחה" שלי לעגה לי. הם אמרו שבחיים לא אגיע
ליום הזה שאני יקבל אוסקר ושאני יהיה מפורסמת. ועכשיו תראו
אותי! הנה אני הגעתי. ואני רוצה להודות לכם על הזלזול שלכם.
הוא זה שגרם לי להגיע למצב הזה! תודה לך אלוהים שהוצאת אותי
משם! ותודה לכם!"
ואז ירדתי מהבמה עם דמעות בעיניי.

כשחזרנו הבייתה פתחנו שמפנייה וחגגנו.
למחרת בבוקר הגיעו אליי העיתון היומי. ואני הייתי שם. רונית
לוי תגלית השנה! היה רשום שם שאזכיתי באוסקר על התפקיד שלי
בסרט של בובי רייל. באותו רגע חיוך ענק התפשט על פניי.
אז הבנתי שחלום חיי התגשם!!!!

אחרי זה החלטתי לא לצאת מהבית. לבלות יום שקט בבית עם רובי.
אחרי 5 שעות אני והוא היינו במיטה. ואז הפעמון של הדלת צלצל.
אז הלכתי לפתוח את הדלת כשאני לבושה בחלוק.
פתחתי את הדלת בחיוןך ועומר עמד שם. הוא בירך אותי ונישק אותי
ואז רובי נכנס עם מגבת חיבק אותי ושאל אם אני באה למיטה.
ואז הוא התנצל לעומר ושאל מי הוא. עומר עמד מולי זרק את הזר
פרחים והלך. ואז ביקשתי מרובי שיילך. ביקשתי ממנו שיהיה באיזה
מלון להלילה כי אני צריכה לחשוב קצת. במשך שעות ישבתי וחשבתי
את מי אני יותר אוהבת. ואז הבנתי שזה עומר. בזכותו הבנתי שיש
משמעות לחיים. הוא הביא אותי לניו יורק. בזכותו הלכתי לרקוד.
בזכותו המצאתי את הריקוד ההוא ובזכותו הגעתי לנינה ולרובי
וכמובן לסרט שגרם לי לקבל את האוסקר. רצתי אליו למלון וראיתי
אותו למטה כשהוא עמד לעזוב. ולידו עמד רובי. שניהם עמדו
והתסתכלו עליי. ואני הלכתי לרובי נתתי לו נשיקה קטנה על הלחי
ועומר בא להכנס למונית ואז אמרתי לו:" עומר חכה רגע!!!" רצתי
אליו ונישקתי אותו. רובי התאכזב והלך.
ועומר עמד עם הטבעת שהייתה לו לפני 5 שנים. וביקש ממני להתחתן
איתו. ואני הסכמתי. אחרי כמה זמן ארזתי את החפצים שלי נפרדתי
מרן וקלי וביקשתי שיבואו לבקר. ואז עלינו על מטוס בחזרה
לישראל. כשהגענו לארץ המשפחה שלי ניסתה להתחבר אליי שוב ואני
סירבתי.

תיכננו את החתונה ואחרי שנה התחתנו. ורן וקלי ליוו אותי לחופה.
אני וועומר כבר נשואים עם ילד. אבל אל תחשבו שויתרתי על
הקריירה שלי. עכשיו אני סוף סוף יכולה לומר שחלום חיי התגשם!