אמיר שגיב / רגע בהליכה אחורה |
בשמש, בריחוף איברים, בשמיים
תכולים, כשדרך עפר משתרעת מאובקת
מלפנים
רגע בשקט מוחלט, בסופו של עולם
בגיא העיזים פועות, וצווחות
והרוח מחוללת חולפת ושבה.
רגע בתנועה איטית וזהירה
כלפי החוץ שאינו והאין שהוחצן
בריחוק, ותום, כמו רעש תותחים מגבול זר ורחוק.
מוות בהליכה אחורה
בשמש ובריסוק איברים, ושמיים תכולים, עוורים.
החידלון
כמו רעם מסערה שמזמן שכחה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|