לתאר אותך אמיתית
כמו בציור שתלוי על הקיר
ואז
הוא נוגע
אני עומד בצד
כמו אורח
מחכה שהדלת תיפתח
ואוכל להתחיל לרוץ
אל רחוב גדול
נטול חלונות ראווה
אמשיך ישר
עד שתשכחי הכול
לא יכול לא לחשוב
שהוא עכשיו נוגע בך
ואני צולל אל מתחת לאדמה
מחפש סימנים
שהזמן לא אמשיך, אחריי
ושנינו זוכרים
שני אנשים, שידעו פעם לאהוב
אחר כך הם נסעו
כול אחד למקום אחר, כדי לחזור בשלבים
דמיינתי אותך, מחייכת אליו
ואז צוחקת בלי קול
ואני יושב על ספסל בגן ציבורי
מחכה שהשמיים יעברו
שוב יהיה אור
ואוכל לחזור, לאן אפשר לחזור בלילות של בדידות?
לא רוצה לשאול
אם את אוהבת או שאת מוותרת על משהו טוב
והוא יספר לך סודות
תרכיבי מהם, סיפור חיים גדול
ואני ארוץ ברחוב נטול פניות
עד הגדרות, עד הנקודה שממנה
לא אוכל לחזור
זה לילה, ששוקע לאט
בתוך אור קטן, מדליק משהו
אחר כך רועד בחשכה
מתאר אותך כמו בתמונות עיתון
את עדיין יפה, עדיין לא חסרים בך חלקים
ואני לומד לאט ומרחוק,
איך את אוהבת
כאילו שיש ספר שמסביר כול מילה
ואני מפרש אותך
עכשיו הוא מחייך אלייך
מגיש לך קפה ועוגה למיטה
ואת חצי ערומה, מתפזרת לאורכה
רק אני מדמיין
סוף לעולם,
מלחמות שאחריהן לא נוכל לעמוד משני צדי הגדר
מי זה מלטף את פנייך, למי את עכשיו שותקת
מניח את התיאור שלך בצד, כמו תמונה ישנה שמהדהדת
לוקח אוויר, חצי שנייה
רגע לא מרוכז, את נעלמת
אולי היינו מעבר לכאן, גם שהזמן נע באותו מעגל