יכלתי לכתוב בלדה או שיר עצוב,
משהו סוחט דמעות שכזה,
אבל כל מה שכתבתי
זה רק השיר המחורבן הזה.

יכלתי לכתוב תסריט לאיזה סרט,
או אפילו איזה מחזה,
אבל כל מה שכתבתי
זה רק השיר המחורבן הזה.

יכלתי לכתוב איזה סיפור אירוטי,
עם נשים שופעות חזה,
אבל כל מה שכתבתי
זה רק השיר המחורבן הזה.

יכלתי אבל לא עשיתי,
ולכן השיר יצא רע,
אבל, מהיותי מתבגר שאף אחד לא מבין אותו,
העליתי אותו לבמה בתור יצירה.

וזה כי אני הכי מיוחד.

אגב, זה גם תקף לגבי האלה שמציירים מנגה-גותית שכזאת וחותכים
את הורידים מעל המקלדת.