עוד לילה בלי שינה...
זה תמיד אתה, אתה והטעויות שלי
לא נחמד להתגעגע אליך בידיעה שלעולם לא תחזור אליי
שהגעגועים שלי הם סתמיים ומיותרים
עוד רגש שמבוזבז על הבנאדם הלא נכון.

אתה יודע? אתמול עישנתי ליד הרבה אנשים וכולם צחקו.
וגם אני צחקתי אבל פתאום כשהסתכלתי על מסך העשן שיצא מהנרגילה
ראיתי אותך, כן, בדיוק אותך, אותה הדמות... אבל לאט לאט היא
נעלמה והתפזרה לה באויר. ואני הבנתי, העשן הזה הוא בדיוק כמו
האהבה שלי אליך; היא מתפזרת באוויר, שבויה בערפל... אין לה
עתיד להישאר...

אז הלכתי, ואני אמשיך ללכת... דווקא אחרי זה הכרתי בחור די
נחמד.
אבל אתה, תמיד זה אתה. אתה תסרב לצאת לי מהלב! וכל הגוף שלי
כואב מרוב געגועים. אני לא רוצה להשתגע בגללך... אני רק רוצה
לישון בשקט ולא להתעורר באמצע הלילה וישר להרגיש צורך לכתוב
עליך משהו נחמד שאנשים אחרים אולי יאהבו... אני רק רוצה לנוח,
באמת לנוח!
אני רוצה לעצום עיניים ולראות את עצמי מחייכת, להסתכל במראה
ולדעת מי אני באמת ולא לתהות כל הזמן איפה אני אמורה להיות ועם
איזה אנשים...
שהדמות שלך תעזוב אותי כבר! שהרגש אליך ייעלם בדיוק כמו העשן
ההוא... שתלך כבר, שלא אצטרך להיתקל בך ברחוב עם בנות
אחרות...
שפשוט לא אראה אותך כל כך מקרוב...

אתה יודע משהו, אתה השארת בי חותם שלא ייעלם כל כך מהר... היית
הראשון בהכל ועכשיו אני סתם שבויה בכל הזיכרונות האלו, הרי
כלום לא נשאר לי מזה...
ומה תגיד על הדמעות שמסרבות להיפסק בגללך? אל תגיד כלום, כבר
שמעתי ממך מספיק.

אני זאת שאלך, אלך לישון במקום להישאר ערה ולכתוב עליך...