|
לא מכבר הכתמתם
כותנתי התכולה בארגמני השפיות
בלילות לא
לילות
הייתי מצייר לך מילים
מקומטות ודהויות
כמו קירות הבית הזה
את נביאי הגורל החרשתי
בכי תינוקות
ליטופי ויולה חמקמקה
פעם, עוד לפני שהגעת
הייתי מצית אלפי נרות להאיר לי
דרך בים הקרח האינסופי
להיות לי חרטום נחושת מוריק
עתה עורבי הגורל מנקרים בבטני
עם רדת לילה
בעדינות מפרכת, כמו היו עגורים
הם לוחשים לי
הן עולה החמה בכל רגע
עתה מהולה שתיקתי מילים מחלידות
אדום מהול בלבן
ואת אוהבת את הורוד הזה
על מדפים מבריקים, בקופסאת קרטון כחולה, אבקת מילים בשלושה
טעמים - רק להוסיף מים וכפית מלח. לערבב עד לקבלת בלילה אחידה.
להכניס לתנור לשמונה דקות. אולי תשע. לפי הטעם. בחום בינוני או
גבוה. להגיש חם.
(פעם הייתי מקפיד לאסוף לך עשבי תבלין. מרחק שלוש שעות. שבעת
אלפים ארבע מאות ושש פסיעות אל תוך היער. תחת עץ שיופיו אינו
נגמר אף בשחקים). |
|
|
תכה אותי מותק,
עוד הפעם.
ב. ספירס |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.