לגימה ועוד לגימה
המשקה נדחק לגרון
צורב משעולי בליעה
בנתיב צר מהכיל,
עובר לבית הבליעה
נשטף להיכל הדחיסה
נטמע בעורקי הדם
בדרך לתודעה.
היכן שהוא שם
בין אופל לערפל
נעלמת שפיות החמדה
מדחי אל דחי
אי שם בנפתולי השכחה
אל אובדן השפיות
אל תעתועי התודעה
המנדים את עוצמת המידע
של המוח האנושי.

מי ידע שפייות מהי
האם זרימה עם הכלל
או המציאות העכשווית
הבלתי אפשרית
של תעתועי נפש
פסיכוזה חולנית
של אי שפיות
בלתי אמצעית.

יש ערבים שמחים
מלווים בנגינת עוגבים
כשהשתיה נשפכת
מכוס לכוס
עם ברכות תוססות
המבעבעות בלב אנוש.

מהי שפיות,
האם דבר נכון לומר
או ירח מעוגן
בשמי נפש ענוגה
הזקוקה לחיזוק
אהבה מהמוכן
או כל דבר אחר
המתקבל כמובן מאליו
במח חולני?

איני שפויה
ואיני רוצה להיות
אבקש לחיי
משוגעים
לדבר עבירה.

ארים כוסי
לאחי המופרעים
כי מי יתן
ונשמור על אחדות
של חוסר שפיות.