ישבתי לי בחדר, הכל נראה גמור
חשבתי שאולי היום אכתוב שיר לא ברור,
אהבתי את עצמי יותר מדיי, החיים חייכו אליי
וזה לא נראה כמו יום חדש למות

הרגשתי דיי בסדר, חיכיתי לשקיעה
הבנתי שהשמש שוב עושה לי הפתעה,
עזבתי את עצמי יותר מדיי, הם חושבים עכשיו עליי
אבל זאת עוד מחשבה בלי משמעות.

יש רגעים של אושר שבאים עם הבדידות,
כתבתי שיר שמח עם צלילים של התאבדות
היום אני בורח מדברים רעים, מאנשים שבי פוגעים,
צעקתי ואמרו שלא שומעים...

יש רגעים של כעס שבאים עם השלמה,
כתבתי שיר רגוע עם צלילים של מלחמה
היום אני שוכח את כל השירים, כותב דברים קצת לא ברורים,
בכיתי כשאמרו שזה שקרים...
החיים הם בני אדם שנגמרים.

ישבתי לי בחדר, ורבתי עם עצמי
חשבתי שאולי היום אכתוב עוד שיר סתמי,
נלחמתי עם מילים יותר מדיי, מה יגידו שם עליי?
וזה לא נראה כמו יום חדש למות

הולך אחרי העדר, ולא ברור לאן?
הבנתי שהכי בטוח זה לתת קצת זמן,
שכחתי את עצמי יותר מדיי, זה הזמן לחזור אליי
בעוד שיר ארוך טיפשי בלי משמעות.

יש רגעים של אושר שבאים עם הבדידות,
כתבתי שיר מתוך חלום, בועט במציאות
היום אני בורח מדברים קשים, ומאותם האנשים,
הם נעלבו בגלל שהם טיפשים...

יש רגעים של כעס שבאים עם השלמה,
כתבתי בצורה כל כך טיפשית ומדהימה
היום אני שוכח את כל העובדות, כותב שירים כמו סתם חידות,
אמרו שהמילים קצת מפחידות...
החיים לימדו אותנו על בגידות.