[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אבא, אימא, סבא, סבתא, דודים, אורחים יקרים.

נפלה בחלקי פרשת חוקת. ואני רוצה לספר לכם משהו אישי:
כאשר ישבתי לכתוב את הדרשה הזאת, ואני נשבע לכם בספר הטלפונים
שאף אחד לא עזר לי, רק אני לבדי - מה אני אעשה, אבא תמיד עסוק
ואימא עם אירגון האירוע וההזמנות ותפריט האוכל, תאמינו לי
בלעדיה לא היינו יושבים כאן היום.

אם כן, אבא עסוק ואימא עסוקה ועול הדרשה נפל עלי, לבד... שאשבע
לכם על עוד ספר?

ישבתי ועיינתי בפרשה, מהתחלה עד הסוף, ונוכחתי לדעת שעבודה קשה
מחכה לי. פרשה קשה מנשוא! פרשה מלאה שאלות ועוד שאלות ועוד
תהייות .
היא מתחילה בפרה אדומה. עוד לא התחלנו וכבר מצאתי שאלה: הכתוב
מקדם את חוקי פרה אדומה בזה הלשון: זאת חוקת התורה אשר ציווה
השם לאמר: דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר
אין בה מום אשר לא עלה עליה עול. ואני שואל: זאת חוקת התורה?
למה הוא מתחיל בזאת חוקת התורה!  כאילו החוקה הזאת מייצגת את
כל התורה!? היה צריך להגיד: זאת חוקת פרה אדומה, נכון או לא?

ממשיך עוד קצת בפרשה, ונתקל בדיני טמא אשר יטמא באוהל או בחלל
חרב וכול'... ואיך יש לטהר אותו בעזרת אפר הפרה האדומה, להתיז
עליו מים- הרבה מאוד פרטים יש בפרק הזה... וגם כאן אני נתקל
בשאלה חשובה: מה הטקסים האלה של הטהרה! האם זו הדת האלוקית?
טקסים?

מתקדם הלאה, ונתקל בחטא הסלע. השם ביקש ממשה ואהרון שידברו אל
הסלע בשביל להוציא ממנו מים, אך במקום לדבר אל הסלע משה היכה
את הסלע; ועל החטא הזה קיבלו משה ואהרון עונש כבד מנשוא: נגזר
עליהם שלא יכנסו לארץ ישראל! לארץ שכה חלמו עליה... ארבעים שנה
הלכו אחריה ארבעים שנה חלמו עליה, ועכשיו בשביל החטא הקטן הזה
לא יכנסו אליה? זאת שאלתי.

אסתפק בשאלות האלה, כי אם אמשיך בשאלותי לא ישאר לי זמן לענות
עליהן והאוכל יתקרר, ואני כבר רואה את מבטי אבא הזועם והרעב;
הבנתי את הרמז אבא, אקצר ואגש ישר לתשובות.

אכן שאלתי שאלות גדולות חשובות ונחרצות, ומותר לי כבר לשאול
ולחקור, אני כבר גבר בן 13 שכחתם? כולכם יושבים כאן בשביל זה
בעצם, ומאשרים את הנתון הזה, בן 13 אני.
ולמרבה הפתעתי, גם התורה ידעה על היום הספציפי הזה וידעה על
השאלות הקשות שאני הולך לשאול ביום הזה, והכינה עבורי את
התשובה מראש. כן רבותי, מצאתי את התשובה לכל שאלותי, בתורה
עצמה, בפרשה שלי עצמה, בפרשת חוקת, הפרשה שלי, ולמעשה, הפרשה
התחילה בתשובה. הינה היא במלואה:

וידבר השם אל משה ואל אהרון לאמר: זאת חוקת התורה אשר ציוה
השם. סוף ציטוט התשובה במלואה: זאת   חוקת   התורה . זאת
התשובה.
 
התורה עונה למפריע, לפני שעוד הבחנתי בשאלותי: זאת חוקת התורה.
דווקא בגלל השאלות שאתה ארז שבות עומד להבחין בהן, אני מקדימה
ועונה לך: זאת חוקת התורה. דווקא זאת, חוקת פרה אדומה הבלתי
מובנת, דווקא זאת מייצגת את חוקת כווווול התורה.

התורה פונה אלי ואומרת לי: האם אתה יודע על קיום השם? האם אתה
משוכנע בקיום השם? התורה מקשה עלי ולא מרפה, ואף לא מתחשבת
בגילי הרך, אני רק בן 13: אינך יכול לתת תשובה פוליטית מתנדנדת
ארז שבות: או שאתה יודע שהשם קיים או לא! אם אינך יודע על קיום
השם, אם אינך משוכנע במאה האחוזים בקיומו, אזי החוקה הזאת לא
שייכת לך. לא היא ולא שום פרט אחר בתורה.

אולם, אם אתה כן משוכנע בקיום השם, ואם הינך מצהיר על זאת קבל
עם ועדה, ואם הצהרתך זו אינה אך מס שפתיים, אזי עליך לקבל
דווקא את החוקה הזאת, דווקא את חוקת פרה אדומה הבלתי מובנת,
כחוקה מייצגת לכל חוקי התורה. אינך רשאי לברור את החוקים
המתאימים לך ולהשליך מעליך את האחרים, זהו המסר של הפרשה שלי.


אורחים יקרים אגלה לכם סוד: הרבה מאוד החלטות מקבלים הוריי
בשמי בשבילי ולמעני, אולם הרבה מההחלטות האלו אינני מבין אותן,
ולפעמים, שיהיה ביננו, גם אינני מסכים איתן. ועם זאת: אף ולא
פעם אחת לא שללתי אף מההחלטות האלו, לא של אימא ולא של אבא;
וזאת מסיבה פשוטה: אני מכיר את הורי ואיני מפקפק בהם.
יש דברים שאני מבין בהם, יש דברים שאני אבין בהם, ויש דברים
שאולי לא אבין לעולם, אך שום דבר מזה לא יבלבל אותי: את הורי
אני מכיר ולא מפקפק בהכרתי זו גם לא משחק עם ההכרה הזאת. זה זה
המסר שהתורה שלחה אלי בפרשה שלי: ההחלטה בידך ארז שבות: או
שאתה מכיר את השם יתברך וסומך עליו או לא, אין באמצע.

אותו המסר שלחה התורה לאבותינו במדבר: חוקי פרה אדומה, חוקי
הקורבנות, חוקי הטהרה, הרבה מאוד חוקים... המסר לאבותינו היה
חד כתער- לא פחות מהמסר שלי: או שאתם מקבלים את החוקים האלה
כלשונם וכהלכתם, או שאתם מקבלים אותם כעול מיותר וכטקס מכביד,
אין באמצע; אין מקום למס שפתיים. אפילו למשה ואהרון לא היתה
פרוטקציה: או שאתם מקבלים ועושים כלשונו וכהילכתו או לא; אין
באמצע.

היום אני איש שמח ואוהב. אני אוהב את כולכם, אני שולח נשיקות
אל כולכם, אפילו לשרה ולגידי ובטח גם לנוגי הקטנה. אני מדבר
היום מירושלים, בירת היהודים הנצחית, ואני רוצה לנצל את
ההזדמנות הזאת ולהכריז כגבר: אני אוהב את כל היהודים ואת מדינת
היהודים. הייתי רוצה לסיים בעצה קטנה לכל האנשים שאני אוהב,
בכללם היהודים הגרים על האדמה הזאת. את העצה הזאת שמעתי פעם
מאבא, ובסיטואציה לא הכי נחמדה דווקא:

פעם בבית, לאחר ריב גדול שהיה לי עם גידי, קרא לנו אבא אליו
ואמר: אתם יכולים לריב כאן בבית כמה שאתם רוצים, תצעקו ותרביצו
כמה שתרצו ואיך שתרצו; רק תזכרו, בחוץ הדבר משתנה. מחוץ לבית
אתם אחים, ואם גידי רב עם שמעון או עם דני, תמיד גידי צודק
בשבילך, ואתה צריך להגן עליו ולעמוד לצידו. רק כשתגיעו הביתה
תוכל לבדוק ולאמת אם באמת גידי צדק או לא. מי יתן והיהודים כאן
בארץ היהודים, יבינו את העצה הזאת, מי יתן.

אוהב את כולכם, ותודה /  ארז

[יום שני ה-4 ביולי 2005]







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אריאל שרון:


אני שוקל על
פרישה
לבמה חדשה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/5/06 21:10
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלברט שבות

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה