את שמך צועקת ברחובות העיר, בשעה מאוחרת כשהירח מאיר.
הריח שבבית מזכיר את אישיותך, וכל דבר מזכיר לי את יופייך.
אמא?
האם הגורל האכזר קטף אותך בעודך צעירה מחיי?!
אין דבר שלא הייתי עושה כדי לחבקך שוב...
אין דבר שלא הייתי נותנת כדי לראות שוב את הניצוץ שבעינייך..
איך לבד אגדל בעולם האכזר הזה, ללא האישה שבנתה אותי?
התקווה בליבי אומרת שיום יבוא ונשוב להיות ביחד.
שיום יבוא ובו נלך על שביל, אך לא על שביל המוות,אלא שביל
החיים!
אני מתפללת שמלמעלה את שומרת עלי.
אל תעזבי אותי כי אהבתי אלייך גדולה מהחיים!