בבוקר היו באים מנקי הרחובות
אוספים פתקים ניירות
הנופלים ונושרים
מחייהם הסדוקים
של האנשים
בלילות הייתה ילדה
קטנה שבה ומטמינה
צפורי נפשה בפתקים מקופלים
צחוקה ובכייה בים החרכים
על ניירות ורודים
ומנקי הרחובות משליכים

בכל הבקרים
חוזרים  ושבים
ולא יגעים
מטמינה
ומשליכים

יש ימים מתפתלים משתרכים בין הרחובות
ומדרכות אבן
שהחיים מתחתן
נערמו שכבות
אבק ואפר
והמזהירים החכמים
הלכו עליהן יראים
להעלות תגליות
שהזמן טמן והסתיר

מטבעות מוטבעים
דיוקנות
ונזר זהב
כתרים
של מלכים ומלכה
אשר שכחה את אוריה
וכל יתר הכתובים
יש הבאים
דרך הנביאים ונכנסים
משער הרחמים

ורואים את החומות
הצריחים
וילדה קטנה מטמינה
נפשה באבנים
ויש ההולכים ובאים בסערה
ונכנסים בשער האריות
המתים אשר פרוותם נותרה
מתנוססת על כותל בתי גבירים
וציידים
ועוקרים ונעקרים
שכבות זמנים ועף האפר
לכל עבר ויודעים
כאן לא תהלך ילדה קטנה
לבדה
בין רוחות העבר ללוחות הלב
המתקשים
דרך השערים