אני ואת נוסעים במכונית, הרדיו משמיע שיר ישן,
את קצת בוגרת, אני קצת ביישן.
אני ממשיך לנהוג, מסתכל על הכביש.
את מנמיכה קצת את הרדיו, אומרת שזה מרעיש.
אני מפנה אלייך מבט, מנסה לדלות פיסת מידע,
את עדיין בשלך, נשארת עם השתיקה.
אני מגביר את המהירות, הרגל עדיין על הדוושה,
את פתאום מחייכת, מחזיקה בידי לחוש את העוצמה.
אני נרגע, נותן לעצמי לספוג את חום ידה,
את פותחת חלון, אוויר קר נכנס ומשבש את האוירה.
אני עוצר את המכונית, נשען לאחור, העיניים נעצמות.
את פתאום נזכרת במשהו רע, ומתחילה לבכות.
אני פוקח עיניים, שואל מה קרה,
אין שם אף אחד, זה רק אני והסערה.
אני מנסה להבין, ופתאום אני נזכר.
את כבר אינך, זה רק זיכרון קטן שנשאר.