|
היש עמי הפנאי -
לשאת מטעני דאגותיה
על גבי...
ולחוש כובד משקלן
מקל עליי כשקט הנוצה?
להתמוסס כצבע
באגן ימיה
ולהיות צלול כפעמי-אור
שנשמתה כמהה להם?
לכאוב ולהיוותר באור
כשפנסי הזמן מאותתים,
למדוד המרחק שעדיין נותר
כדי לתמוה - "למהר או לאחר?"
18/04/06 ©
בהשראת שירה של עליזה סטרוד -
"עכשיו... בזה הרגע..." |
|
|
דינו, לך תגיד
לבועז שבערב הבא
בשונצינו אני
מקריא סלוגנים.
לא, אף אחד לא
יקריא שם עוד.
אני מקריא
סלוגנים ואז כל
מי שבא הולך
הביתה ונכנס
לעמוד שלי.
המאפיונר
הקומפולסיבי
דואג
לפופולאריות
שלו. הוא גם שלח
את דינו לחסל את
המרגל, שלא יספר
לקרת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.