היש עמי הפנאי -
לשאת מטעני דאגותיה
על גבי...
ולחוש כובד משקלן
מקל עליי כשקט הנוצה?
להתמוסס כצבע
באגן ימיה
ולהיות צלול כפעמי-אור
שנשמתה כמהה להם?
לכאוב ולהיוותר באור
כשפנסי הזמן מאותתים,
למדוד המרחק שעדיין נותר
כדי לתמוה - "למהר או לאחר?"
18/04/06 ©
בהשראת שירה של עליזה סטרוד -
"עכשיו... בזה הרגע..." |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.