חדר חשוך, כיסא במרכז
אטום
אין חלונות ולא דלתות
על הכיסא יושבת ילדה
היא כבר לא ילדה
היא רוצה להתגבר
להיות נערה
עדיין לא אישה
משהו מונע ממה
הישיבה הממושכת על הכיסא
כמו מגנט שמושך אותה אליו
מונע ממנה להתגבר
לאהוב
להרגיש
לחוות
פתאום נשמעת חריקה מהדלת
היא יודעת שלא באים להציל אותה
הדלת נפתחת, משהו מושך אותה
שואב אותה אל מחוצה לה
יוצאת החוצה, הכל פורח ומלבב
הרגשת שמחה אצלה בלב
רואה דלת נוספת, עוברת דרכה
פתאום השמים מתכערים, הכל הופך לקודר
רואה חנות ובית קפה
הכל מתחיל לחזור אליה
הרגשות
היא שכחה שאסור להרגיש
גבר עמד מול פניה
מפתה אותה
היא מרגישה צביטה בלב
נזכרת בכל מה שעברה
לא רוצה להיפגע שוב
הכאב אצלה בלב יותר מדי גדול
מציצה לבית הקפה, כולם יושבים בזוגות
אוהבים
נאהבים
מרגישים
היא לא יכולה להרגיש
בחנות היא רואה כל מה שחלמה עליו
היא יכולה ללכת
לגעת
לחוש
להרגיש
אך דבר אחד מונע ממנה
לאחר מכן היא רואה עוד דלת
עוברת דרכה
חושבת שהגיעה לעולם חדש
היא לא יודעת ששם הכל בעצם אותו הדבר
היא שוב רואה את הגבר מהדלת הקודמת
הוא קורא לה:
"בואי אליי אהובתי,
אני אוהב אותך..."
היא יודעת שאסור להרגיש
הכאב אצלה חזק בלב
התחיל לכאוב שוב
הגבר מושיט לה יד
"בואי אליי"
אומר לה
היא לא נכנעת
הכאב שאצלה בלב
חזק מדי
לאט לאט הגבר מתרחק
והיא ממשיכה לצעוד
לבד
יודעת שאסור להרגיש
ממשיכה ללכת
רואה את כל האנשים שהיא מכירה
עוברים לידה
הולכים והולכים
כולם השתנו
כולם משתנים
כולם מרגישים את זה
אבל לה, אסור להרגיש