אם מסתכלים על זה מהצד, במבט אובייקטיבי,
אתה זה שצריך לא להפסיק לחשוב עליי אחרי שאנחנו נפגשים
באקראי.
אבל אם בוחנים את זה לעומק, אני זו ששורפת אלפי תאים במוח
בניסיון להבין מה לעזאזל קרה פה.
אז ניסית לנשק אותי ודחיתי אותך, אבל אני באמת לא עשיתי את זה
בכוונה.
אז תפסת מרחק כי קצת פגעתי בך, לגיטימי.
אז הפכת להיות מגעיל כי מכאן אתה אוגר כוח; אני אתפוס מרחק כי
אתה גם ככה לא מהווה מצרך חיוני בחיים שלי.
ואז, באקראי, אנחנו נפגשים ברחוב ואתה שולח לי חיוך זוהר שדי
שמח לראות אותי, והעיניים הירוקות שלך פתאום מבריקות לי בשמש.
אז פתאום העיניים האלה מכפרות על השפם הספרדי הלא מוסבר שהיה
לך פעם.
פתאום אני שמחה שהתלבשתי יפה בדיוק היום.
ופתאום הבטן שלי קצת מתהפכת כשאני חושבת עליך.
ואז הכל חוזר להיות רגיל.
אבל אז, שוב באקראי, אני פוגשת אותך במסעדה ואתה מחליט להיות
מגעיל, כי אולי זה עושה לבטן שלך להתהפך.
ואז שוב החיים ממשיכים כרגיל, רק עם קצת שנאה אליך.
ואז - הו אז - אני רואה אותך בקניון ואתה מחייך אליי את אחד
מהחיוכים הלא ברורים שלך, שכל כך שמחים לראות אותי בצורה מאוד
לא מוסברת.
עובר שבוע ואני רואה אותך במפתיע, כשביד אחת אני מחזיקה סיגריה
וביד השנייה בריזר אבטיח, והגוף שלי זז בצורה לא אחידה לצלילי
המוזיקה.
אתה רואה אותי, מתקרב, ורואה שהסתפרתי, ואז אתה בוחן את השער
שלי במין כאב ושואל למה, אבל אני עסוקה בלנסות להשתכר ולהתעלם
מהעובדה שהשער שלי נפוח בצורה מביכה, אז אתה לא כל כך מעניין
אותי.
אבל עכשיו כשאני בבית והגזים של הבריזר כבר לא יוצאים לי דרך
האף אני רואה בראש אותך, ואת העיניים שלך, מנסות לנשק אותי כל
כך בעדינות שאני נמסה.
הפעם אני לא מעיפה אותך מעליי בצעקות, כי אני מבינה שאתה
רציני, מה שלא קרה בפעם הקודמת.
ואולי עכשיו בפעם הבאה שניפגש זה לא יהיה באקראי, אלא בכוונה,
כי קבענו להיפגש, ואז אני לא אשרוף אפילו תא אחד קטן מהמוח שלי
בניסיון להבין מה לעזאזל קרה פה.
ויהיה כיף.