אני אשב לבדי
על אדמה בוהקת מלובן
אחכך ידי בשנייה,
לבושה שמלה
בצבע דם
מתנופפת
ושיער מתפזר
לכל עבר.
מכופפת גו
אשב בודדה,
מיותמת
מלאה בתקווה
שאולי זה הסוף,
ההתפכחות עוד רגע
תגיע,
ואוכל לחייך
באהבה
אל מול עינייך.
עד אותה עת
אשב שם אני,
בלי נפש חיה,
אתבונן בעצמי
מתפוררת.
גם אם יחלפו
מאות של שנים,
עלים ינשרו,
רוחות ינשבו,
אני אשב שם בשקט
ואני אחכה
רק לך.

18.04.06
לאיש שהיה