רציתי לכתוב לך שיר
קצר וקולע
מלא במשחקי מילים ואסוסיאציות
שיר שיגרום לך לחשוב
להבין, להפנים
להרגיש.

רציתי לכתוב לך סיפור קצר
אבל כזה עם מוסר השכל ציני בסופו
כמו איזה נסיכה שמנושלת מהכתר שלה
או איך שני מקלות ורצון טוב יכולים להפוך עולמות
נו, כמו שאת תמיד אהבת.

רציתי לכתוב לך רומן
על אנטי-גיבור מובהק
שמוותר בקלות רבה מידי על עתידו
ובצעד חסר כל רציונאל יוצא למצוא
את אהבת נעוריו.

רציתי לכתוב לך נובלה
עם דמות אנטגוניסטית
שמחליטה להתאבד
מאשר לשאת בתוצאות של מעשיה.
את יודעת, נובלה
כזאת שבסופה כל אחד מהרהר
על מיקומו בחברה המודרנית.

רציתי לכתוב לך מחזה.
אחד כזה
שמציג את עלילות חייהם
חסרות כל תכלית של איזה מלך דני
או זוג אהבים איטלקי
ולא לפסוח על הפירוט הכי רבגוני ומפורט
של מונולוגים, סצינות, מערכות
ודמויות משניות.

רציתי לכתוב לך יצירה מודרנית
מהסוג שמתפרסמת בירחונים אוונגארדים
או מהסוג שמוקרא על במה
בתוספת אפקטים אור-קוליים.

רציתי לכתוב לך מכתב
ולגולל בו את סיפור חיי
וכיצד הם השתנו מקצה אחד
למשנהו
ביום שפגשתי אותך.