את הלילה של אתמול ביליתי באבו כביר.
מיד את חושבת שאני עשיתי משהו. אני לא עשיתי כלום, אני נשבע,
אני לא רוצח ולא יורש.
כל מה שקרה הוא שהלכתי למסיבה. אתם יודעים, בחורות ריקודים,
חשבתי אולי יצא מזה משהו. זו היתה מסיבה מדליקה, בכזאת עוד אף
פעם לא הייתי. קודם כל נסענו איזה שעתיים עד לשם.
לא נסעתי לבד, אני לא מכיר מסיבות, נסענו אני וגיא. גיא הוא
חבר חדש שלי מהעבודה והוא הזמין אותי. כמו שאומרים "הזמינו
אותי אז באתי".
המסיבה היתה בראש אחר, אף פעם לא ראיתי כזאת מסיבה. כל האנשים
שם ממש השתוללו, רקדו כמו משוגעים. כמובן שלא יכולתי לעמוד
בצד, ישר נכנסתי למרכז והתחלתי להשתולל כמו שרק אני יודע. זה
היה מדהים הם לא הפסיקו לשניה את המוזיקה. והבנות, אויי הבנות,
איזה בנות יפות וחסרות בושה. הלוואי כל יום.
פתאום הפסיקו את המוזיקה, חשבתי לעצמי "איזה מזל כבר התחלתי
להיות עייף", אחר כך התחילו להיכנס לשם שוטרים.
הם תפסו כמה אנשים וגם אותי. ואני מה עשיתי, לא עשיתי כלום אני
נשבע, את יכולה לשאול אפילו את גיא. למרות שהוא נעלם ולא ראיתי
אותו, אבל אם תראו אותו הוא יגיד לכם שלא עשיתי כלום.
בטח לא לקחתי סמים כמו שהשוטרים האלה טוענים.
נכון שאני רוקד אני ממש משתולל, אבל אצלי זה טבעי, לא בגלל שום
סמים.
בקיצור ככה הגעתי לאבו כביר.
אבל בכלל לא רציתי לספר לך על איך הגעתי לאבו כביר, אלא על מה
שקרה לי שם.
הכניסו אותי לחדר קטן ומסריח, הכל היה לי נורא חדש, בסוף זו
בשבילי הפעם הראשונה בכלא. בחדר היה עוד איש אחד חוץ ממני.
היתה לי מין הרגשה של אדם שמצטרף לחברה חדשה. את יודעת, כמו
אחרי שרק התחלת ללמוד שפה חדשה ואתה מנסה כל הזמן לדבר בה עם
כל מי שאתה מגלה שיודע אותה.
באותה הרגשת התאמה ראשונה שאלתי את זה שישב שם "תגיד על מה אתה
יושב" בקול של מנוסה.
תאמין לי, אני לא יודע. אני...  ואז הוא הוסיף פרצוף של תמים.
אני לא עשיתי כלום, רק מילאתי את חובתי.
הכל התחיל לפני שבוע. בוקר אחד כשלבשתי את התחתונים גיליתי
שאלה לא התחתונים שלי, הם היו קטנות ולא התאימו לי. ואני מכיר
את כל התחתונים שלי. מיד תפסתי את אישתי... ימך שמה וזכרה.
והתחלתי לתת לה מכות קטנות, אתה יודע כאלה שלא יכולות להרוג
אבל שיגרמו לה לספר הכל.
הכל, הכל היא סיפרה לי. איך קוראים לו, איפה הוא גר וכמה זמן
הם מתראים.
אחרי שהיא סיפרה לי הכל, חשבתי לעצמי שעכשיו אם אני לא אעשה
לה משהו, אנשים יגידו שאני לא גבר. אחרי מה שהיא עשתה לי. אז
נתתי לה כמה מכות מהסוג שיהרגו אותה. רק שלא יגידו שאני לא
גבר. ואז לקחתי את האקדח שלי, ונסעתי לבית של הבן זונה הזה. כי
אם אני לא אעשה לא משהו, אנשים יגידו שאני לא גבר, ועוד אחרי
מה שהוא עשה לי.
תשעה כדורים הכנסתי לו. אני יודע, אני הייתי צלף בצבא, כולם
פגעו. הוא מת על המקום, רק שיגידו שאני לא גבר.
ואז חשבתי... אם... אם המשטרה סתם תבוא ותתפוס אותי אז אנשים
יגידו שאני לא גבר. אז ברח... לא, אז הלכתי לנוח בצפון.
לא שמעת עלי ?
דיברו על זה איזה ארבע ימים בחדשות.
אני הייתי מוכן, אם הם רק היו באים הייתי מראה להם מה זה. אבל
הם לא הגיעו, בני הזונות. וחשבתי... רגע, אנשים מתחילים לחשוב
שאני פחדן. שאני מפחד מהמשטרה, שאני מפחד לעמוד מול השופט
ולהגיד הגיע לה לבת זונה, וגם לערס הזה שהיה איתה.
אני... אף אחד לא יגיד לי שאני לא גבר. לא השופט, לא אליהו
מהשוק ולא אף אחד.
מה זה הפרצוף הזה... רגע, אתה חושב שאני לא גבר ?
ואז הוא קם והתחיל להתקרב אלי, אז הייתי חייב לעשות משהו ואל
תחשבי שהייתי בטריפ, כבר אמרתי לך כבוד השופטת, אני לא לקחתי
כלום.
אבל את מבינה הייתי חייב להרוג אותו, אם לא כולם היו אומרים
"בלילה הראשון שלו בכלא הרגו אותו, זה לא גבר".