שמירה עצמית, שתיקה.
מילים מילים מילים גדולות גדולות
נתלשות אחת אחת
נפרדות, כמהות להשתלח גם בך.
ישבתי שם, כן ישבתי. ראשי בין ידיי, רגליי עוד פסוקות
פניי לא פניי הן, ידיי עכורות.
ליבי עוד דהר עם שחר לעבר אופק לא נודע
מבלי להתרגל לזה שהוא כאן עכשיו, עצור ומדוכא.
נפילה בשגרה. שיממון ואף הרס.
שלבים בסולם נקרעים ללא הרף
ועוד זמן יבוא ועוד זמן יקח
את כל מה שנשאר בך.
את כל מה שנשאר בך.
לכן אני שומרת, בלי מילה, בלי שקט. שומרת שומרת
עד יבוא היום שבו אשתוק מרצון ולא מכאב.
בוא כבר, קרב אליי אל תחשוש מנשיכה
עבד הוא רק עבד של המילה שלא נאמרה
מהחסימות האישית
מהפחד, מההפקר
ולא לשום דבר אחר
לא לשום דבר אחר.
זה קטע סתמי, בלי זמן עכשווי
מילים שנתלשות, ועוד מילים שייתלשו בתוכי
מה שעכשיו איני יודעת, גם אז לא אמצא
זה יעבור וזה יקרה
וזו שיגרה של-
שמירה עצמית. שתיקה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.